בעקבות הרביעייה של קיליאן אמבפה לרשת של ליון בסוף השבוע, "לה גאזטה דלו ספורט" שם את הקלפים על השולחן ופתח דיון. בטבלה מדוגמת השוו האיטלקים בין ההישגים של הצרפתי לאלו של לאו מסי בגיל 19 שנים, 9 חודשים ו־19 ימים (גילו של אמבפה כיום). ומה נאמר? זה לא כוחות. בליגה, בליגת האלופות ובמדי הנבחרת, כוכבה של פ.ס.ז' מוביל על זה של ברצלונה בפערים עצומים.
טבלה נוספת, שהופיעה לאחר מכן בכל האתרים, הראתה שבגיל הזה גם כריסטיאנו רונאלדו היה רחוק מהישגיו של הצרפתי, וכך גם ניימאר, אגווארו וגם וויין רוני, שנחשבו לילדי פלא. היחיד שכבש יותר לפני שחגג 20 היה רונאלדו הברזילאי.
שלב הטיעונים היה קשוח. תומכי מסי הרבים הזכירו שהוא עשה זאת בליגה הספרדית ולא הצרפתית, ושנבחרת ארגנטינה ב־2006 היתה מבורדקת פי כמה מצרפת שזכתה באליפות העולם ברוסיה. בהמשך גלש הדיון למחוזות שמעבר לכדור; להשפעה הגלובלית שהיתה לארגנטינאי על העולם בעשור וקצת האחרונים, לכישרון הנדיר שבו בורך, לעובדה שהוא שומר על רמה שמיימית במשך שנים ארוכות ולכך שמדובר באמן.
דייגו מראדונה. ניתן להשוות לכישרון הצרפתי? // צילום: אי-פי
היו שהגדירו את ההשוואה כאבסורדית, כמגוחכת וכמעליבה - הרי כדורגל הוא לא רק מספרים וגולים, הוא גם רומנטיקה ואסתטיקה - אבל אין ספק שהיא מתבקשת. ומכיוון שבאמת מוקדם מדי למקם את קיליאן אמבפה על הסקאלה של הגדולים ביותר, שווה לנסות להבין לאן הנער הזה עוד יכול להמריא.
סיימון קופר, סופר הספורט הבריטי המוערך, כתב לאחרונה ב־ESPN על הקושי שמגיע עם זכייה במונדיאל וקישר זאת לאמבפה. קופר טען שאחד הדברים הגרועים ביותר שיכולים לקרות לשחקן כדורגל זאת זכייה בגביע העולם. כי לרוב זה בא עם נפילת מתח, איבוד מוטיבציה, ובהרבה מקרים זה מסמל את ההתחלה של הסוף. אחת הדוגמאות המובאות שם היא זו של מאמן נבחרת צרפת דידייה דשאן, שהודה כי לאחר הזכייה ב־1998 הוא הרגיש "אפתיות פיזית ומוראלית".
כדי לתמוך בתיאוריה, אפשר להזכיר את הכישלונות המהדהדים של צרפת 2002, איטליה 2010, ספרד 2014 וגרמניה 2018 בניסיון להגן על התואר העולמי. בתוך הנבחרות האלה היו באמת כמה שסבלו מירידה ביכולת לאחר השיא, כמו מסוט אוזיל, ותהייה שעולה בהקשר זה היא האם אמבפה, שהיה מצוין בטורניר וכבש בגמר, לא נגע בשמיים מוקדם מדי?
כאן נכנס לתמונה מבחן האופי. בקיץ אחד ברוסיה הפך אמבפה מכישרון גדול לכוכב ענק. היחס כלפיו השתנה מקצה לקצה, הציפיות עלו, וגם היריבים ניגשים למשחקים מולו עם עודף התלהבות. הכרטיס האדום שספג מול נים במחזור הרביעי בעקבות דחיפה הדליק כמה נורות אדומות בפריז, אבל ההתמודדות של השחקן הראתה שיש מי שדואג שלא יסטה מהדרך.
רונאלדו. הפך את גופו לפלדה // צילום: אי-פי
תחילה אמבפה סירב להתנצל ואמר שהיה עושה זאת שוב, אך לאחר מכן פרסם התנצלות בטוויטר. ממה שאפשר לראות במשחקים ובראיונות שאחרי, קיליאן בנוי היטב לקשיים שמציב המשחק. על פניו תמיד מרוח חיוך, והוא נראה כמי שנהנה מכל רגע.
אז שאלה אחרת היא סגנון המשחק. אמבפה, נכון לרגע זה, מסתמך בעיקר על נתוניו הפיזיים - זריזות ומהירות יוצאות דופן. ובמובן הזה הוא מזכיר את רונאלדו הברזילאי, שבתחילת דרכו היה יוצא מהמקום יותר מהר מפרארי ומשנה כיוון בצורה חדה יותר מקלף של טאקי. הבעיה עם שחקנים אקספלוסיביים כאלה היא שהם מועדים לפציעות. החלוץ הברזילאי סבל מלא מעט כאלה, וגם הצרפתי חשוף לפגיעות של שחקנים יריבים המתקשים לעצור אותו.
כמובן, בפציעות יש משקל רב למזל, אבל אפשר לעשות דברים כדי למזער אותן. כריסטיאנו רונאלדו למשל הפך את גופו לפלדת אל־חלד ומסי למד לגוון את המשחק ולהוריד עומס מאלמנטים בסיסיים כמו ריצה. אמבפה, שהודה פעם שהכל בא לו בקלות וללא הקרבה, יצטרך לעבוד קשה בעתיד. כפי שמוכיחים שני שליטי המשחק העכשוויים, לגדולים ביותר אסור לנוח.
אמבפה. ברמה של פלה ומראדונה? // צילום: אי-אף-פי
אבל האם יש מישהו ברמתו שיכול לדחוף אותו, כמו מסי את רונאלדו ולהפך? האם הוא יכול לעשות אותו דבר באנגליה או בספרד? האם ישרוד בטופ? האם יפגין יציבות? הרבה שאלות מעלה אמבפה, כי האיש מצית את הדמיון ובכל יום שעובר מוסיף גפרור למדורה שיצר.
"הוא ברמה של פלה ומראדונה", הכריז כריסטוף דוגארי, אחד שלא הסתפק במסי ורונאלדו. ברור שרק הזמן יספק תשובה, אבל השאלות כל כך מרתקות מכיוון שאם אמבפה באמת יכול לטפס עוד שלב, אנחנו עומדים לפני 10-15 שנים של צפייה באגדה חיה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו