נתחיל מהסוף – טורונטו ראפטורס ניצחה 109:123 את גולדן סטייט במשחק מספר שלוש ועלתה ליתרון 1:2 בסדרת גמר האן בי איי. עד כאן הכל ידוע, אבל סיור מאחורי הקלעים של אחד האירועים הכי מתוקשרים בעולם, חושף אותנו לנקודות הקטנות והאנושיות שלא תמיד ניתן לראות מעבר למסך.
בסיור במסדרונות ובחדרי ההלבשה של השחקנים הכי גדולים בעולם, מתגלות נקודות אנושיות מרגשות, מצחיקות ולא פעם גם קצת מאכזבות. כל החיים לימדו אותנו שלפני ספורט צריך לאכול אנרגיה זמינה ובריאה כמו בננה, תמר, ענבים ודומיהם. בכניסה לחדר ההלבשה של הראפטורס, בחדר הלבשה שכנראה גדול בהרבה מבית ממוצע בישראל, ניתן לראות שחקנים ששווים עשרות מיליוני דולרים, כשהם אוכלים ג'אנק ובכמויות.
חדר ההלבשה גדוש בצ'יפס וקטשופ ומאכלים מטוגנים וכשעה לפני פתיחת המשחק, חלק מהשחקנים פשוט יושבים ואוכלים את מה שרובנו לא מרשים לעצמנו גם פעם באף פעם. אז נכון, הם עוד רגע יבזבזו המון אנרגיה וכנראה שלא יעלו במשקל בעקבות הנשנושים האלה, אבל זה הכי רחוק ממה שדמיינו שאותם שחקנים עושים רגע לפני המשחק.
גם מי פה אפשר למצוא בשני חדרי ההלבשה, גם של הווריורס וגם של הראפטורס. בשניהם מופיע בקבוק מי פה עצום בגודל של כ-3 ליטר וההסבר שלהם לעניין מאוד פשוט – זה מעניק להם נשימה רעננה במהלך המשחק.
קוואי מתחמם לפני משחק מספר 3. מדבר על הכל? // צילום: שמעון יעיש
בהמשך הסיור במסדרונות נתקלתי במארק גאסול, הספרדי העצום (2.16 מטר) של הראפטורס כשהוא מעט לחוץ לפני המשחק, סה"כ הגיוני, ככה מרגישים כשכל העולם יצפה בך ממש בעוד מספר דקות. את שיחת פריקת הלחץ שלו הוא בחר לעשות ממש מחוץ למסדרון עם בחור שככל הנראה קשור לקבוצה.
אותו בחור נראה ספק מאבטח ספק איש משק, אך ייתכן מאוד שגם מדובר בפסיכולוג שהעביר את הספה שלו למסדרונות וכל מי שהיה קצת חד פשוט נעמד ליד השניים ויכול היה לשמוע את ה'פסיכולוג המאולתר' מפרגן לגאסול וגורם לו להבין שזה עכשיו או אף פעם – "תן הכל, אתה הכי טוב שיש", קלישאה שכנראה תמיד עובדת, גם על הספורטאים הכי גדולים בעולם.
הדבר העיקרי שהשחקנים עושים לפני תחילת המשחק זה להירגע – מסאז'ים משחררים, שיחות עם חברים ואנשי צוות, מקלחות וטיפולים. הם מדברים ביניהם, קוואי לנארד מתמתח ומדבר על המשחק עם איש צוות, קייל לאורי מקבל מסאג' וסרג' איבקה מתקלח. הם בשלהם ואני, העיתונאי מישראל שמסתובב להם בין הרגליים בחדר ההלבשה, ממש כאילו בלתי נראה, הם מדברים על הכל, לא מפחדים להציג חולשות וחלקם אפילו מרגישים בנוח להתלבש לידי. מיותר לציין כי הצילום בחדרי ההלבשה היה אסור לחלוטין.
חדר ההלבשה של גולדן סטייט. צ'יפס וקטשופ מככבים // צילום: שמעון יעיש
אוהדים שרופים? לא בדיוק
העיר אוקלנד ראתה לא מעט הצלחות של גולדן סטייט בשנים האחרונות והציפייה הברורה היא תמיכה גורפת מהאוהדים, שחלקם הגדול שילם אלפי דולרים כדי להתיישב קרוב ולתמוך בקבוצה שלהם. במהלך הרבע השני אפשר היה להבחין בתופעה מעניינית, בדרכי לשירותים הבחנתי בעשרות, אם לא מאות אוהדים כשהם נמצאים באולם, אך מטיילים בין חנויות המזכרות של הקבוצה, יושבים ואוכלים במסעדות שבאולם או פשוט צופים במשחק דרך הטלוויזיות המפוזרות בין המסעדות.
כששאלתי כמה מהם למה הם לא נכנסים לצפות במשחק מהמושב שלהם, התשובה הייתה מאוד ברורה – אנחנו כאן כי זה בילוי, ניכנס עוד מעט ונצא שוב בהמשך, פשוט נהנים מהאווירה.
תופעת האוהדים הבינוניים התעצמה לקראת סוף הרבע השלישי, מאות רבות מהם פשוט התחילו לעזוב את האולם בין סוף הרבע השלישי לאמצע הרבע האחרון. הקבוצה שלהם בפיגור של 10 נקודות, עדיין יכולה לחזור למשחק באחד הערבים הכי חשובים בעונה והאוהדים, אלו ששילמו בין 3,000 ל-8,000 דולרים למושב, פשוט קמים והולכים, מפחדים להיתקע בפקקים, או סתם כאלה שמיצו את עניין האווירה והבילוי.
חנות המזכרות של האלופה. שופינג גם ברבע השני, השלישי והרביעי // צילום: שמעון יעיש
כל זה קורה, כחמש דקות לסיום המשחק, כשהאלופה עוד יכולה לחזור למשחק, אבל למרות הכל היציעים התחתונים מלאים בקרחות שלא תראו גם במשחק ליגה בישראל בין הפועל ב"ש לחולון.
אין ספק שמדובר באירוע ענק, מדהים ויוצא דופן. זיקוקים ולהבות, מטאליקה שניגנו את ההמנון הלאומי, כדורסל ברמה הגבוהה ביותר בעולם עם השחקנים היקרים והטובים בעולם וכמובן אווירה מדהימה. אך עם זאת, הביקור מאחוריי הקלעים של אחד מאירועי הספורט הגדולים בעולם גם העניק נקודת מבט מרתקת על האנושיות של השחקנים (השחקנים של טורונטו אגב, הרבה יותר נחמדים ונעימים), הרגעים שלפני המשחק וההבנה שאחרי הכל – מדובר בבני אדם רגילים לחלוטין, אם כי גבוהים מאוד.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו