במהלך השבוע האחרון, מאז נפתחה אליפות אירופה עד גיל 20 בת"א, עקבתי אחר חמישה כישרונות צעירים שמסומנים ברחבי היבשת כ"דבר הבא" של הכדורסל האירופי. הדגש: ההתנהלות וההתפתחות שלהם תוך כדי טורניר עם כל כך הרבה לחץ וציפיות. התוצאות? מפתיעות.
יורגיוס קלאיצאקיס. הגארד (20, 2.00 מ') הוא אחד השחקנים המרשימים באליפות. הוא בנוי היטב ויכול לעשות הכל - לקלוע, לחדור, למסור וגם לשמור. הבעיה נמצאת בראש. הוא מרוכז בעצמו, וכשלא הולך - מוסיף חטא על פשע, ודואג להאשים את כל מי שמסביבו, רק לא את עצמו. כשהוא לא מרוצה הוא דואג שכולם יידעו על כך, ובאחד המקרים אף השליך בקבוק בעצבים לכיוון אחד מאנשי הצוות של נבחרתו.
יכול להיות שבעיית האופי התנקמה בו, כשקרס במשחק החשוב בשמינית הגמר מול גרמניה (2 מ־7 ל־3, מינוס 20 בדקות שהיה על המגרש). למעשה, הוא היה אחד הגורמיים המרכזיים לתבוסה הקשה והלא צפויה של היוונים. אם הוא רוצה להשתלב בפנאתינייקוס, הוא יהיה חייב לשפר בראש ובראשונה את ההתנהלות.
קלאיצאקיס. קרס מול גרמניה // צילום: באדיבות אתר פיב"א
ארנס וליצ'קה. בנבחרת הליטאית מספרים ששארונאס יאסיקביצ'יוס, מאמן ז'לגיריס קובנה, שקל לשלב את וליצ'קה (בוגר האקדמיה המפוארת של המועדון) בקבוצה הבוגרת כבר בעונה הקרובה, אך בסופו של דבר נמלך בדעתו. למרות זאת, מדובר באחת המחמאות הגדולות ששחקן צעיר, בוודאי רכז, יכול לקבל.
מבחינה מקצועית, וליצ'קה (19, 1.90 מ') מרשים כמעט בכל פרמטר. הוא חזק וגבוה, ממושמע ומאומן, חכם ומבין היטב את המשחק (7.8 אסיסטים בטורניר, שני רק לים מדר) וגם מייצר לעצמו מצבי קליעה (19.5 נקודות, ראשון בטורניר) באחוזים מצוינים ל־2 (61.3%) ומקו העונשין (91.7%. שאראס, מישהו?). רק הקליעה מחוץ לקשת עדיין טעונת שיפור. הבעייתיות נמצאת דווקא באישיות - הוא שקט ולא מספיק כריזמטי כדי להיות רכז מוביל בקבוצת בוגרים מקצוענית, אבל צריך לזכור שמדובר בשחקן המצוי בתחילת דרכו.
וליצ'קה מנסה לעצור את מדר, אמש // צילום: עודד קרני
קרלוס אלחואן. הרכז הספרדי הוא השחקן הבוגר ביותר בטורניר. מי שעוקב אחריו מתקשה להאמין שמדובר בנער שרק לפני כמה חודשים חגג את יום הולדתו ה־18. הוא מתנהל ברצינות ובמקצועיות על המגרש ומחוצה לו, וחושב תחילה על אופציית המסירה (6.2 אסיסטים בממוצע למשחק) - תכונות שלא אופייניות לשחקנים בגילים הללו.
את ההסבר לכך ניתן למצוא בעובדה שהוא משחק כבר שלוש עונות בקבוצה הבוגרת, שותף בטורנירים רבים של הנבחרות הצעירות, ובפברואר האחרון כבר ערך את הופעת הבכורה בנבחרת הבוגרת של ספרד.
יוסוף סאנון. הגארד האוקראיני בעל השורשים בבורקינה פאסו הוא השחקן המלהיב בטורניר. מעקב קצר אחריו גילה שמדובר באדם לא שגרתי. בעוד כל חבריו צעדו לעבר הפרקט במסלול הקבוע, הוא העדיף לקצר ולדלג מעל שלטי הפרסום. גם לאחר המשחק מול ישראל, במקום להידחף בין עשרות ילדים שחיכו לכוכביהם, הוא זינק מעל הגדרות כדי להגיע לאוטובוס.
עם יכולת אישית גבוהה וחוצפה חיובית (וגם לא חיובית), הוא זורק כמעט 15 פעמים מהשדה בממוצע וגם מגיע ל־6.8 זריקות מקו העונשין. מגע פיזי ממש לא מבהיל אותו, ובטח שלא 3,000 אוהדים ישראלים קנאים. במשחק מול ישראל הוא אמנם נעצר על מנת הנקודות הנמוכה ביותר שלו באליפות, אבל הוא היה בעניינים כל הזמן, נכנס לטראש טוק עם דני אבדיה, ואחרי המשחק רמז שהחלטות השופטים נטו לטובת הקבוצה הביתית. בדראפט האן.בי.אי הוא כבר נבחר (מקום 44 ב־2018), מקום בקבוצה כמו צדביטה לובליאנה שמתמחה בפיתוח צעירים כבר יש לו לעונה הבאה, והעתיד שלו? ורוד.
דני אבדיה. התהליך שהכוכב הגדול של ישראל עבר במהלך האליפות הוא לא פחות ממדהים. על הכישרון הרב שלו אין עוררין, והוא כנראה ייבחר הכי גבוה בדראפט מבין כל השחקנים באליפות. סימני השאלה היו סביב האיכויות ההגנתיות, שפת הגוף החיובית והחיבור עם שאר השחקנים בסגל.
עם כל משחק שעבר הוא פתר עבורנו את כל השאלות. ההגנה עלתה רמה, שפת הגוף היתה מצוינת, והקשר עם שאר השחקנים הלך והתחזק (גם באימונים). יותר ממספר הנקודות, הריבאונדים או האסיסטים, מדובר בבשורות הכי טובות שיכלו אנשי המקצוע שעוטפים את אבדיה הצעיר לקבל לקראת עונה קריטית שמצפה לו.
* נכתב לפני המשחק של ישראל מול ליטא אתמול
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו