אם כך מתנהל היורוליג, למה שנבוא בטענות למינהלת הליגה?

 

מפת האינטרסים הייתה ברורה. מי שיש לה מאזן טוב מול הקבוצות הרוסיות היא בעד שיטת האחוזים. מי שהפסידה להן - בעד שיטת מחיקת התוצאות. בסופו של דבר לאחר מירוץ צמוד היה רוב למחיקת התוצאות. כמה מועדונים (בהם מכבי ת"א) הרוויחו בגדול. כמה מהם (פנרבחצ'ה ומונאקו) עצבניות מאוד וייתכן שהפסידו בכך את מקומן בפלייאוף שפירושו הפסד מקצועי, תדמיתי וכלכלי.

 

הפתרון ההגיוני הוא שמי שאין לו אינטרס יקבע איזו החלטה נכונה יותר. כמיטב המסורת (והתקנון) ביורוליג - הקבוצות הן שקובעות וכך עונת היורוליג תוכרע על פי אינטרס רגעי ונקודתי. שיקולים ספורטיביים - לא בבית ספרנו.

 

 

למעשה יש כאן פרס למי שהפסיד לשלוש הרוסיות ועונש למי שניצח את את שלוש הקבוצות החזקות שהיו מגיעות לפלייאוף אלמלא ההרחקה הצפויה. מי שתעלה לשמינייה בגלל ההחלטה - שתדע שזה פלייאוף עם כוכבית.

 

יש בעולם ליגה שהצליחה "קצת". קוראים לה ה-NBA. אחת מסיבות ההצלחה היא שבליגה הזו יש קומישינר שמקבל את ההחלטות ולא הקבוצות. קומישינר זה אומר החלטות על פי טובת הליגה ולא על פי אינטרס של קבוצה זו או אחרת. קומישינר זה אומר הסתכלות לטווח הארוך ולא על צרכים של מקרה מסוים או מצב מסוים.

 

ג'ורדי ברתומיאו שיסיים את תפקידו בקיץ הוא מנכ"ל אבל אין לו סמכויות קומישינר ביורוליג, הכל בידיים של הקבוצות. מעט הכוח שהיה לו כבר לא קיים כי הוא מסיים את תפקידו עוד מספר חודשים. המצב עוד הוחמר כשעל רקע פיטוריו הצפויים של ברתומיאו, היורוליג הפכה למפולגת והאינטרסים עוד גוברים, אבל זה נושא לכתבה אחרת.

 

 

שנים אנחנו יורדים על דרך קבלת ההחלטות במינהלת הליגה ואיך קבוצות מעדיפות את האינטרס הצר שלהן על טובת הליגה. המקרה הבולט ביותר היה המלחמה על חידוש הליגה אחרי הפסקת הקורונה לפני שתי עונות. מקרה שלא הוסיף לתדמיתה של המינהלת.

 

אם בליגה שמתיימרת להתהדר בתואר הלא רשמי "הליגה השניה בטיבה בעולם" זו דרך קבלת החלטות, מה לנו כי נלין על מינהלת הליגה.