הזמן עושה את שלו

מייק ששבסקי העלה את קבוצת הכדורסל של מכללת דיוק לפיינל פור בפעם ה־12. כעת הוא יחפש לעצמו אליפות מכללות שישית. ששבסקי הוותיק מודה שהצליח לחזור ולהיות תחרותי, רק בגלל שהשתנה. הוא היה אחד המאמנים שכל שחקן שמשחק תחתיו מסיים את הקולג', עד 1999. אז, את הקבוצה הגדולה שהפסידה בגמר לקונטיקט, עזבו אלטון בראנד, וויליאם אייברי וקורי מגאטי לפני שסיימו ארבע שנים במכללות. הם היו הראשונים לעשות זאת. 

ששבסקי, שהודה בשנים האחרונות שהוא חלק מהמשחק, הבין מה קורה בשטח, ושכדי להתמודד מול היריבות הגדולות, עליו לקחת שחקנים שברור לו שישחקו עבורו שנה או שנתיים לכל היותר.

כבר לא היתה לו בעיה עם המצב הזה: קיירי אירווינג היה כזה (כיום כוכב קליבלנד), ג'אברי פארקר היה כזה (נבחר שני בדראפט 2014) וג'ליל אוקאפור - ענק אלגנטי ואפקטיבי - יהיה כזה (אמור להיבחר ראשון בדראפט הקרוב). עם זאת, לאחרון היה סוף שבוע מאכזב למדי: בסוויט סיקסטין הוא קלע 6 נקודות בניצחון 57:63 על יוטה, בניצחון 52:66 בגמר האזורי על גונזגה הוא קלע 9.

אבל יש דרכים אחרות מזו של ששבסקי. בפיינל פור הוא יפגוש את המאמן הגדול האחד שלא נתן לזמנים לשנות אותו - תום איזו. הנה נתון מהמם: כל כדורסלן שאיזו גייס למישיגן סטייט - שיחק בפיינל פור. הסיבה לכך היא כפולה: בצד המקצועי - הניצחון 70:76 בהארכה על לואיוויל הביא אותו בפעם השביעית למעמד; בצד החינוכי - שחקניו משלימים ארבע שנות לימוד. אבל מה קורה איתם באן.בי.אי? זאק רנדולף המצוין של ממפיס הוא שחקנו היחיד (מבין שישה) עם יותר מעשר נקודות למשחק בליגה. 

איזו פשוט לא מחפש את שחקניו ברשימות התיכוניסטים המובילים בארצות הברית. מ־16 שחקניו כרגע, שבעה ממדינת מישיגן, שבעה ממדינות שגובלות בה, ושני האחרים קולעים שלוש נקודות למשחק במצטבר. לשם השוואה: לדיוק יש שחקן אחד ממדינת צפון קרוליינה שבה היא נמצאת. לקנטקי יש שלושה שחקנים חסרי משמעות מקנטקי (לאיש מהם אין אפילו שתי נקודות למשחק). 

איזו. העלה את מישיגן סטייט לפיינל פור למרות שלא דורגה ראשונה באזור שלה // צילום: איי.אף.פי

הפער בין מאמן כמו ששבסקי למאמן כמו איזו מגיע אולי מנקודות המוצא המאוד שונות של המכללות. דיוק היא מוסד פרטי קטן יחסית ויוקרתי מאוד. סביב אוניברסיטאות כמו דיוק נוצרת רשת קשרים עסקית של בוגרים - שהצלחת קבוצת הכדורסל היא בעלת חשיבות יוקרתית גדולה עבורם. 

מישיגן סטייט היא אוניברסיטת צווארון כחול קלאסית. הלומדים בה באים בעיקר כדי לרכוש מקצוע. מבחינת יוקרה אקדמית ועתיד תעסוקתי, היא נמצאת בצילה של אוניברסיטת מישיגן, השכנה הסנובית. 

כמדורגת שביעית באזור שלה, מישיגן סטייט תהיה הקבוצה היחידה בפיינל פור שלא דורגה ראשונה באזור שלה. אבל יש לה משהו שמאוד מאפיין קבוצות מפתיעות, היא בנויה על צמד גארדים - טראוויס טרייס ודנזל ולנטיין, ובתוך הלחץ של הפיינל פור, לא פעם אלו גארדים שפורחים - כי הם לא צריכים שיפעילו אותם. 

בחצי הגמר השני תשחק קנטקי הבלתי מנוצחת, אחרי שכמעט הופתעה על ידי נוטרה דאם. קנטקי ניצחה 66:68 אחרי משחק עצבני, ששידר: "ללא הפסד, אבל לא בלתי מנוצחים". היא תפגוש מדורגת ראשונה נוספת, ויסקונסין, שניצחה 78:85 את אריזונה.

בייל בכחול-לבן?

אולי שאלתם את עצמכם במהלך ההפסד הכואב של הנבחרת לוויילס, מה היה קורה אילו גארת' בייל היה ישראלי? זו שאלה טובה. תשפטו בעצמכם: בגיל 14 בייל רץ 100 מטרים ב־11.4 שניות. לתוצאה כזו אתה לא מגיע בגלל שיש לך "מהירות טבעית". היא מחייבת אימוני אתלטיקה.

 לאתלטיקה יש מסורת מכובדת מאוד בוויילס, הן בגלל היסטוריה אולימפית חזקה והן בגלל ההבנה שריצה היא בסיס להרבה ענפים אחרים. בישראל, למעט הישג פה והישג שם - אין כמעט אתלטיקה.

בייל בסמי עופר מול אוראל דגני // צילום: רויטרס

גארת' בייל לא עבר לשום מקום עבור אקדמיה. הוא התאמן קצת באקדמיית לווין של סאות'המפטון, במקביל לאימונים בווייטצ'ורץ' - קבוצה וולשית מקומית קטנה. זה היה עניין שגם הגרמנים שמו עליו דגש בתוכנית לשיקום הכדורגל שלהם שהחלה בסוף שנות ה־90 של המאה הקודמת. לתת לילדי המועדונים הגדולים חשיפה לאימון טוב מבלי להעביר אותם לחיים באקדמיות. בייל גם שיחק הרבה מהכדורגל שלו בנבחרת כדורגל של בית ספר רגיל. מסתבר שהרמה שם היתה מספיקה. 

ולבסוף, גארת' בייל קיבל את כל ההחלטות הללו מבלי לעזוב את בית ספרו או עיר מגוריו. איש לא העביר אותו לארץ אחרת או לגור באקדמיה של קבוצה מובילה. האנשים שלימדו אותו ואימנו אותו בגילים צעירים לא עשו ממנו כסף. איש לא סחר בכרטיס שלו בהיותו קטין, כי בבריטניה זה אסור. 

אילו גארת' בייל היה ישראלי הוא לא היה שווה כל כך הרבה כסף. למה? כי כבר בגיל 12 היו חושבים כאן על איך לעשות ממנו כסף.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו