פטרי קופונן הוא פסל החירות של הכדורסל הפיני. כבר 15 שנים שהוא משרת בנאמנות את הנבחרת הלאומית של מדינתו, ונחשב לאחד האחראים למהפכה החיובית של הענף במדינה עד שזכה לכינוי המכובד "לברון ג'יימס הפיני". לאורך שנים הצטיין בקבוצות בכירות ביבשת ורק לפני שנה חזר לפינלנד אחרי שנים ארוכות בבולוניה, חימקי מוסקבה, ברצלונה, באיירן מינכן ועוד קבוצות מכובדות.
הגארד בן ה-34 היה חלק חשוב מהישגי השיא של הנבחרת בתחילת העשור הקודם (מקום עשירי ומקום תשיעי ב-2011 ו-2013), וכעת בראיון מיוחד ל"ישראל היום" הוא מספר על רצונו לשבור את תקרת הזכוכית ולהגיע עם נבחרתו לרבע הגמר לפני שהוא פורש ממשחק פעיל.
אחרי 15 שנים בנבחרת, אתה עדיין מתרגש לקראת היורובאסקט?
"בכנות, זו האליפות הכי מרגשת מזה שנים. במיוחד עם הקורונה וכל הדברים שקרו בשנתיים האחרונות. מכיוון שזהו 'הריקוד האחרון' שלי והקריירה שלי תסתיים אחרי היורובאסקט, אני בהחלט אתן את כל מה שיש לי לטובת הקבוצה".
אתם מרגישים שיש לכם הזדמנות לחזור על ההישג הגדול מ-2013 ולהגיע רחוק?
"לכולנו יש זיכרונות טובים מ-2013 ואני מאמין שהשתפרנו די הרבה כקבוצה מאז. לדעתי יכול להיות שזו הקבוצה הטובה ביותר שפינלנד הרכיבה אי פעם ליורובאסקט. עם כל החבר'ה הצעירים ולאורי (מרקאנן, י"מ) שנכנסים, אני מאמין שיש לנו אפשרות להגיע לגבהים חדשים".
איך אתה רואה את ההתמודדות מול נבחרת ישראל?
"ישראל תמיד הייתה נבחרת קשוחה. הם אוהבים לדחוף את הקצב ולהזיז את הכדור בדיוק כמונו, כך שאין לנו את היתרון שיש לנו מול כמה קבוצות גדולות ומסורתיות יותר. בהגנה, הכל צריך לרוץ בצורה מושלמת כדי שננצח את ישראל".
שיחקת כמה פעמים במהלך השנים נגד ישראל. מה אתה הכי זוכר מהמשחקים האלה?
"אני זוכר את המשחק ביורובאסקט 2015 במונפלייה, שבו ישראל די שברה אותנו על המגרש. אנחנו בהחלט צריכים להשתפר הפעם".
מול איזה שחקן ישראלי הכי נהנית לשחק?
"יש לי הרבה חברים מישראל. פגשתי את עומרי כספי ממש בתחילת הקריירה שלי והיינו ביחד במחנה לכישרונות צעירים כבר ב-2007. לאורך כל שנותיי באירופה נהניתי לשחק מול גל מקל, יותם הלפרין וגיא פניני. יש תרבות כדורסל עשירה בישראל ואני מכבד אותה".
מה אתה חושב על כך שבגלל המאבקים בכדורסל האירופי, שחקני יורוליג ו-NBA לא משתתפים ברוב משחקי הנבחרות?
"כולנו היינו רוצים שיהיה טוב יותר. בקרבות כאלה כולם מפסידים. כולם רוצים לשחק עבור הנבחרות שלהם, אבל יחד עם זאת, כולנו צריכים להיות נאמנים לקבוצות והמועדונים שמעסיקות אותנו בפועל".
האם אתה מודע לכך שהרבה בזכותך הכדורסל הפיני במצב טוב כמו שהוא היום?
"הלוואי שיכולתי לקחת את כל הקרדיט. אני שמח אם עשיתי משהו טוב למשחק. אני זוכר שהסתכלתי על האנו מוטולה וטימו ראניקו בילדותי, ואם ילד אי שם בפינלנד הרים את הכדור בגללי, זו זכות גדולה עבורי".
נבחרת בדראפט NBA של 2007 ובכל זאת נשארת לשחק בפינלנד. למה? תספר לנו מה קרה שם.
"זה מעומעם אצלי. שיחקתי טוב עבור הונקה פלייבויס כשהמאמן הראשי רצה שנבדוק את עצמנו בדראפט. היה לי משחק די טוב במחנה בארה"ב ופתאום היה כל כך הרבה עניין שהסוכן שלי סידר אותי לאימוני טרום דראפט. הכל קרה מהר מאוד. פתאום הייתי שם במטוס הפרטי של פול אלן עם גרג אודן שטס מניו יורק לפורטלנד... זה היה מטורף".
היום, בגילך, אתה מרגיש בדיעבד שהחמצת משהו בכך שלא הגעת ל-NBA?
"בכלל לא. כלומר, שיחקתי בליגת הקיץ עבור פורטלנד ב-2007 וב-2008 וקיימתי שיחות עם דאלאס מאבריקס וב-2015 היו לי שתי הצעות. אבל בשלב הזה, כבר התרגלתי לכדורסל האירופי ולמדתי לאהוב את הדרך שבה המשחק מתנהל כאן. עם זאת, אני יודע שבשיאי יכולתי להיות שחקן רוטציה טוב ב-"NBA.
גם בישראל וגם בפינלנד יש שירות צבאי חובה. אתה חושב שזה יכול לפגוע בשחקנים צעירים שרוצים להגיע לרמות הגבוהות, או שכל אחד צריך לשרת את המדינה שלו ולהתמודד עם מה שצריך?
"אני לא יודע איך העניינים מסודרים בישראל, אבל בסך הכל לא היו לי בעיות עם השירות הצבאי. הטירונות בהתחלה הייתה קשה, אבל לאחר מכן הצלחתי לצאת לחופשות ספורט לעתים קרובות למדי ולהתאמן בצורה מסודרת, תוך כדי שאני עושה את חובתי עבור המדינה. מהניסיון שלי הצבא הפיני גמיש עם ספורטאים".
"חשבתי רק על אמא, אשתי והילד"
בקיץ 2016, זמן קצר לאחר שחתם בברצלונה עם ציפיות גבוהות, עבר קופונן תאונת דרכים כשנסע במונית. בתחילה היה חשש שיקח לו זמן ארוך לשיקום ולחזרה למגרשים, אך בסופו של דבר לשמחת כולם השתחרר במהירות מבית החולים ובחלוף כמה חודשים כבר דרך על הפרקט.
"זו הייתה ללא ספק החוויה הכי מאתגרת בחיי. ברגע שהתעוררתי בפעם הראשונה אחרי התאונה, הרופא אמר שהייתי מת אם לא הייתי חוגר את חגורת הבטיחות. בשלב הזה, באמת לא חשבתי על כדורסל - רק חשבתי על אמא שלי, אשתי והילד".
ואיך חזרת כל כך מהר למגרשי הכדורסל?
"זה היה מטורף. המצב שלי החל להשתפר מוקדם מהצפוי ובמקביל לברצלונה היה מזל רע עם פציעות. התייעצנו עם המאמן ועם הצוות הרפואי ואחרי שהאור הפך לכתום מצידם, החלטתי לנסות. בדיעבד, אם נחשוב על זה, סביר להניח שחזרתי למגרש מוקדם מדי".
האם אתה לפעמים מודה לאלוהים ויודע שזה יכול היה להיגמר הרבה יותר גרוע?
"בהחלט. אתה אף פעם לא יודע מה יכול לקרות. בסופו של דבר, אתה צריך להיות אסיר תודה על כל רגע".
לסיום, מה ייחשב להישג והצלחה עבור פינלנד ביורובאסקט?
"מעולם לא הגענו לרבע הגמר וזה בוודאי משהו שאני מצפה לו. עם קבוצת השחקנים הזו, יש לנו סיכוי. כשחקן מנוסה, אני שמח להיות בסביבה ומקווה שאוכל לעזור לקבוצה לעמוד במטרה".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו