נבחרת הנשים של ישראל בכדורשער, השיגה בסוף השבוע את הכרטיס למשחקים הפראלימפיים בפריז, לאחר שזכתה במדליית הכסף באליפות אירופה בפודגוריצה שבמונטנגרו, כשנעצרה רק בגמר על ידי לנבחרת טורקיה. מי שהובילה את ישראל להישג וללהופעה שלישית ברציפות במשחקים הפראלימפיים לאחר ההשתתפות בריו 2016 וטוקיו 2020, היא ליהיא בן דוד, שנבחרה למצטיינת האליפות וזכתה בתואר מלכת השערים.
בן דוד בת ה-28, סובלת מניוון מקולרי הגורם לאובדן הראייה, ונעזרת מגיל צעיר בכלב נחייה. בגיל 11 החלה לשחק כדורשער ובאותה שנה הצטרפה לנבחרת ישראל מיד עם הקמתה. אחיה התאום אור בן-דוד משחק גם הוא בנבחרת ישראל כדורשער לגברים, שנעצרה בחצי הגמר נגד נבחרת בגרמניה באותה האליפות.
השחקנית המוכשרת התנדבה לשירות לאומי בבית שמש, למדה חינוך גופני במכון וינגייט והיא מאמנת כדורשער במרכז הפנינה בבאר שבע ובית חינוך עיוורים בירושלים. בראיון ל"ישראל היום" היא מספרת: "אנחנו מאוד שמחות לעלות שוב לאולימפיאדה. כל פעם התחושה שונה לעשות את זה. בריו ההישג היה אבן הדרך הראשונה בהיסטוריה של הכדורשער הישראלי וענפים הקבוצתיים בכלל. בטוקיו ולפריז הזכייה בכרטיס באליפות אירופה הייתה הזדמנות האחרונה להבטיח מקום במשחקים הפראלימפים וזה גם היה כמצופה וכנדרש".
איזה לקחים תפיק הנבחרת מהקמפיין בריו וטוקיו לקראת פריז?
"ההבדל יהיה בציפיות, שלנו ומאתנו. לפריז הנבחרת תגיע כשהיא כבר מנוסה וחזקה יותר בזכות כל המעטפות, וכל השחקניות ששמות את כל חייהם סביב זה. אנחנו יודעות למה אנחנו עובדות קשה עם הנפש ועם הגוף ואת מי אנחנו מייצגות. אבל אנחנו נגיע לפריז עם איקס על הגב, ולא סתם, מקום 3 בעולם ושני באירופה הופך את האיקס לסימן של כבוד".
איך היה להתחרות באליפות, כשבארץ עדין מנהלת מלחמה?
"התמודדנו עם הקשיים בשל המצב בארץ - מאחים ובני זוג שנמצאים במילואים, עד האובדן הלאומי והתחושות בתחרות שמציפות. שעכשיו יותר מאי פעם, יש לחץ ורצון לנצח ולהזכיר בכל במה שישראל כאן, ושאנחנו לא הולכים לשום מקום".
איזה קשיים יש לך ביום יום?
"ביום יום יש קושי בשמירה על הגוף מפציעות מצד אחד, ומנגד לדחוף את הגוף לקצה גבול היכולת. צריך גם לשמור על שינה ותזונה תקינים. ובפן ובמנטלי להחזיק תחושת הפסד וחוסר סיפוק, תחרותיות וחובת הוכחה. ועם המשקל הזה לשמור גם על תשוקה. שיגרת האימונים היום יומית מתישה אבל המשחקים מרעננים את נפש".
מה מיוחד בענף הכדורשער?
"הכדורשער אחד הענפים הכי מייחודיים שיש ולא בגלל שזה פראלימפי. הייחודיות במשחק כדור אגרסיבי במהירויות שמגיעות אצל נשים ל-60 קמ"ש וגברים ל-90 קמ"ש עם כדור קשיח שפוגש את הגוף שלך בהגנה ממרחק של 9 מטר. וכל זה בעבודת צוות כשהעיניים מכוסות".
ומה מייחד את הנבחרת?
"בקבוצה שלנו יש הכל מהכל. יהודים, ערבים, דרוזים, דתיים, חילונים, נשים, וגברים. כולנו, עם כל השוני במחשבה, בדיבור ובחיים, בנינו באהבה והדדיות משהו מיוחד. בעיקר כי כולנו יודעים שהקבוצה יותר חשובה מהיחיד. יש משפט שממש נכתב עלינו "אם אתה רוצה ללכת מהר תלך לבד, אם אתה רוצה ללכת רחוק תלך ביחד". ואנחנו הולכים ביחד לפריז".
איזה אתגרים היו בהכנות לאליפות, עכשיו בזמן המלחמה?
"די מהשבוע הראשון למלחמה חזרנו להתאמן בגלל החשיבות של אליפות אירופה וההעפלה לפריז. בשבועיים שלוש הראשונים היינו פיזית במגרש אבל הלב רץ במקומות כואבים ורחוקים ממנו. האתגר הגדול היה מנטלי, להחזיק את כל המצב של המלחמה ולבחור בשגרה, כשאתה יודע שחלק מהעם נלחם בחזית ובשבי להמשיך במציאות שלא נתפסת. הכאב האישי נהיה לאומי. המלחמה פוגשת את כולנו ודווקא בעכבות זאת הקבוצה הייתה חזקה בביחד שלה, והמחויבות לדגל במשחקים הייתה משמעותית יותר. עלינו לכל משחק עם הדגל ועם דסקיות השבויים ובכל מקום הזכרנו לכולם את המצב הבלתי נסבל בארץ".
את חושבת שספורטאים פראלימפיים מקבלים יחס שווה לספורטאים רגילים?
"לצערי, ישראל לא מדינה של ספורט, גם האולימפי וגם הפראלימפי בבעיה של מודעות לאומית. התנאים שווים בהתאם להישגים והסגלים ממה שאני יודעת. אני מקווה בשביל איכות החיים והחינוך שישראל כן תבחר להיות מדינה של ספורט, אבל כך או כך גם הועד הפראלימפי, האולימפי והתאחדות איילת עושים חיל בעולם וישראל נמצאת בכל מגרש".
יש עכשיו לא מעט פצועי מלחמה, היית מזמינה אותם להצטרף לספורט הפראלימפי?
"קודם כל, אני מאחלת לכל הפצועים רפואה שלמה בגוף והחלמה שלמה בנפש. אין ספק שספורט מרפא ומשכיח וכשתבחרו בספורט כתרופה, תדעו שהתחלה קשה אבל אין קצה ליכולת, רק צריך לדחוף".
מה יקרה בפריז?
"אם אתם רוצים לדעת מה יהיה בפריז אז שווה לצפות ולעקוב, אני מבטיחה שיהיה אש".
