חואקים רודריגס ניצח את הקטע ה־12 בטור דה פראנס וכריס פרום ממשיך להוביל את המירוץ ביתרון של 2:52 דקות; מעבר לתעלה באנגליה פתחה אוסטרליה נפלא את היום הראשון של הטסט (משחק בינלאומי מלא בקריקט) השני בסידרת האשז מול אנגליה בלורד'ס בצפון לונדון. זו היריבות הבינלאומית העתיקה ביותר בספורט, ואנגליה ניצחה את המשחק הראשון מהחמישה.
מצפון לשם, בסיינט אנדרוז בסקוטלנד, מקום המצאת הגולף, פתח ג'ורדן ספיית' בצורה נהדרת את אליפות בריטניה הפתוחה בניסיונו לנצח את המייג'ור השלישי ברציפות העונה. אלוף השנה שעברה, הראשון בעולם רורי מקילרוי, לא משתתף כי נפצע במשחק כדורגל.
וזה במיינסטרים. יכול להיות שפיספסתם את העובדה שלארי ניקסון, אגדת הדיג מארקנסו, קבע לאחרונה שיא נקודות בסבב דיג דגי הבאס מאז 2006. כמה אגדי? הוא בן 64, והדייג השני בצעירותו בין עשרת הראשונים רק בן 43. אז שטים דאנקן ירגיע. אגב, את הדגים מחזירים חיים למים והמשתתפים אפילו נענשים על דג מת. איזוטריה? 40 מיליון אמריקנים משתתפים בכ־50 אלף תחרויות כאלה בשנה. רק 24 מיליון אמריקנים משחקים גולף ו־10 מיליון טניס.
מירוץ הסוסים הלא שגרתי באיטליה // צילום: רויטרס
אבל האירועים הללו לא נערכים רק במרחבים הפתוחים של ארה"ב או באלפים הצרפתיים. לפני שבועיים בטוסקנה שבאיטליה ניצח אנדרה מארי, שמייצג את רובע לה טורה ורכוב על הסוס מוריסיטה, את הפאליו די סיינה: מירוץ סוסים מטורף ברחובות העיר סיינה, שייחודו בכך שהסוס מנצח גם אם זרק מעליו את הרוכב. מירוץ שני ייערך ב־16 באוגוסט, יום אחרי שאל מוסטר שבבוסניה יגיעו עשרות אלפים לתחרות הקפיצות מהגשר המקומי. תחרות ותיקה יחסית לזו באיטליה: הקופצים בבוסניה עושים זאת כבר 449 שנים, הסוסים רצים בסיינה רק 359 שנים.
רוצים משהו עצבני יותר? סעו בסוף חודש אוגוסט ל"לה טומטינה" בבונול בחבל ולנסיה - מלחמת העגבניות הגדולה בעולם, אירוע שבהחלט הייתי ממליץ עליו במזרח התיכון. לא רחוק משם, בצפון־מזרח ספרד, ייערך בטרגונה בחודש אוקטובר ה"קונקורס די קסטייאס" - בניית המגדלים האנושיים שזכו לפרסום עולמי בטקס הפתיחה של אולימפיאדת ברצלונה.
רוצים נופים מדהימים? אולי מירוץ האופניים הארקטי בנורבגיה מתאים לכם, ובפינלנד תיערך החודש אליפות "סחיבת אשתך" (לא ברור אם נישואי גאים גרמו להכללת תחרות לנשים). כמו כן, יש את שבוע השיט בקיל בגרמניה, שתחרויות הענפים האולימפיים הן חלק קטן ממנו. 3 מיליון מבקרים מגיעים לשם. ואם אתם רוצים לראות איצטדיונים מלאים בעשרות אלפים, במשחקים שמגמדים כדורגל בתשוקה על הדשא וביציעים, אליפויות ההרלינג והפוטבול הגאלי של אירלנד הן המקום בשבילכם. שתי התחרויות יסתיימו בגמרים בספטמבר מול 82 אלף צופים בדבלין. תחרויות שהן חובבניות לחלוטין.
תחרות קפיצה מגשרים בבוסניה // צילום: אי.פי
למה לא בישראל?
כל זה מעלה את השאלה: למה בישראל אין לנו ספורט קיץ אמיתי? קצת פעילות בענפים האולימפיים המשויכים לקיץ, שחייה או שיט למשל, אבל שום אירוע שהוא חג עממי אמיתי.
השאלה הזו בעצם מתחלקת לשניים: מדוע אין לנו אירועי ספורט קיציים מסורתיים ומדוע אין לנו עיסוק קיץ מסורתי. דווקא יש לישראל עיסוק ספורטיבי קיצי המוני כמעט מסורתי, ויש לציין שהוא אחד המוזרים בעולם. מדובר במטקות, עיסוק ספורטיבי טהור, ספורט לשם ספורט ללא מנצח מוחלט, משוחק כמעט בקוד הלבוש של המשחקים האולימפיים העתיקים. אגדות המטקות של חופי ת"א וחיפה הגיעו למעמדן בגלל התמדה, סגנון וכריזמה, כמעט כמו רקדנים מפורסמים. חייבים לציין גם את מוזיאון המטקות של אמנון ניסים ומוריס צדוק, אבל קשה לומר שפסטיבל ייחודי כלשהו התפתח סביב המטקות הללו.
תשובה אפשרית אחת היא שאנחנו באמת התיישבות צעירה. הרבה מהתחרויות הללו הן בנות מאות שנים, מבטאות גאווה אזורית, קשר עם אדמה או גופי מים גדולים. ישראל אמנם מאדירה את הקשר ההיסטורי עם הארץ, אבל מעשית הוא חדש יחסית. הרבה מתחרויות מסוג זה קשורות למסורות חקלאיות. בימים עברו היו פה ושם אירועי ספורט על בסיס חקלאי, כמו "מלך המעדר" בעמק הירדן או תחרויות סחיבת שקים בעמק, אבל מההתיישבות החקלאית נותרו בעיקר הזדמנויות נדל"ן. כאומה צעירה גם אין לנו שום ענף ספורט לאומי או תחרות שהמצאנו אותה.
וכך אין לנו פסטיבל סוסים או רגטה משמעותיים, ואירועי שחייה (צליחת הכנרת) או ריצה מעולם לא השתדרגו לאירוע חברתי־ספורטיבי מוביל. זה חבל, כי נותרנו עם קיץ של העברות כדורגל ושידורים חוזרים.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו