התאחדות האתלטיקה העולמית הודיעה השבוע שהיא משעה 28 אתלטים שהשתתפו באליפויות העולם בשנים 2005־2007. שמות האתלטים לא פורסמו עד לסיום ההליך, אבל פורסמו כמה פרטים כלליים. למשל, פורסם שרובם כבר לא פעילים, עוד פורסם שאיש מהם אינו בריטי, אולי כדי לא לפגוע במועמדותו לנשיאות של סבסטיאן קו ואולי כי העיתונות הבריטית לחצה יותר על המדליפים.
זו התשובה של התאחדות האתלטיקה לחשיפה עיתונאית כי ב־12,000 בדיקות סמים שנערכו לכ־5,000 אתלטים בין 2001 ל־2012, כשביעית נמצאו חשודים. ההתאחדות גם הודיעה שתשנה את חלוקת המדליות אם צריך. הם מיהרו לחשוף שמו פארה ויוסיין בולט נבדקו ולא נמצאו חשודים, כלומר דאגו לאלו שמורחים את החמאה על הלחם.
לסיכום: הם ירחיקו כמה ספורטאים שכבר לא מתחרים ואחר כך יקבעו איזושהי תוצאה אקראית לתחרויות שנערכו לפני עשר שנים, עם הנחת מוצא שאם המדליסט בתחרות המקורית היה מסומם, כל מתחריו היו נקיים. הנחה מגוחכת. להתאחדות האופניים לפחות היה האינטגריטי למחוק את לאנס ארמסטרונג מרשימת הזוכים, אבל להשאיר את הטור דה פראנס ללא זוכה ולא להכתיר איש ממתחריו כמנצח. במידה מסוימת זו קבלת אחריות לכישלונם במאבק.
הסיפור הזה ממחיש את הבעיה העיקרית במאבק בסמים כרגע - ההתאחדויות במגננה מול רשויות הסמים. כל ענף ספורט רואה מה קרה לענפים שנלחמו בסמים ושואל "מה יצא להם מזה?"
התאחדות האתלטיקה רואה את מה שקרה לענף האופניים: תחרויות הדגל של הענף - הטור דה פראנס ודומיו, במשבר לגיטימציה. באתלטיקה המרתונים הגדולים הפכו אולי לאירועי השיא של הענף, אך האם מישהו נאיבי לחשוב שרצי מרתון נקיים יותר מרוכבי אופניים? אבל למה לענף האתלטיקה להרוס את אירוע הדגל שלו, לפגוע בריצה למרחקים ארוכים, שהיא הפעילות העממית העיקרית ומקור ההכנסה של יצרניות הציוד? עדיף לפמפם את האגדה שהכוכבים הם ילדים אפריקנים תמימים שרצו יחפים בהרים, ולהרחיק כמה זורקי דיסקוס ופטיש ממזרח אירופה. כי אף אחד לא זורק פטיש כתחביב.
למה לענף האתלטיקה להרוס את אירוע הדגל שלו? // צילום: USA TODAY SPORTS
ענפי כדור כמו כדורגל וטניס - שמצפים מאיתנו להאמין שמספר התפיסות המזערי בהם משקף איזושהי מציאות - רואים את הנזק שנגרם לבייסבול האמריקני, שכן עשה בדיקה רצינית. אין שום היגיון מבחינתם להיכנס לפלונטר הזה.
***
אבל התגובה הזו היא טבעית והתשובה לה היתה אמורה להיות הסוכנות העולמית למלחמה בסמים בספורט, ה־WADA. לסוכנות היו הישגים בראשיתה כשהוקמה בתחילת שנות ה־90, אבל היא הפכה לארגון ריכוזי שרוצה לשמר את כוחו. למשל, השבוע אמר ראש הארגון, סר קרייג רידי הבריטי, שהוא מתנגד להענשת מדינות עם שיעור גבוה של תפיסות בקרב ספורטאיה, בגלל החשש שבלתי מעורבים ייענשו. וזו איוולת.
מדינות כמו סין ורוסיה מעלימות עין מסמים כדי לנצח, כשסין ניסתה אפילו להסתיר מקרה שבו הענישה את השחיין סון יאנג. אם הן יהיו בסכנת הרחקה בגלל בעיית סמים, הן יטפלו ביעילות רבה מאוד בספורטאים שלהן. פרשיות הסמים הגדולות בארה"ב ובספרד נחשפו בכלל על ידי רשויות חוק מקומיות. ורוסיה וסין לא לבד. באופן טבעי חושדים במשטרים טוטליטריים, אבל האמת היא שקניה וג'מייקה, המדינות שכולם אוהבים, חשודות לא פחות.
תחרויות הדגל של הענף - הטור דה פראנס ודומיו, במשבר לגיטימציה // צילום: קויטרס
אבל יש סיבה שה־WADA שהוקמה על ידי התנועה האולימפית לא רוצה מוטיבציה גדולה מדי של מדינות לחקור את ענייני הסמים. כמה דוגמאות: שני המתחרים על נשיאות התאחדות האתלטיקה הבינלאומית, סבסטיאן קו וסרגיי בובקה, קבעו בעצמם שיאי עולם ששרדו עשורים, הם התחרו בתקופות שבהן נקבעו לא מעט שיאים עמידים כאלו. אם נעבור במהירות על רשימת חברי התנועה האולימפית נמצא את ואלרי בורזוב, רץ לבן שניצח בריצת ה־100 האולימפית, גינטר היינצה, ראש הוועד האולימפי של מזרח גרמניה, ונעצור כאן כי אין פה כוונה לחשדות אישיים. אבל כל האדונים רוצים שנאמין שהם התחרו ופעלו בענפי הספורט שלהם, בתקופות של תוצאות חריגות ובלתי הגיוניות, ושהם לא שמעו או ידעו על סמים? הסוכנות למלחמה בסמים בספורט היא כיום המגן על המצב הקיים - תפיסה מקרית פה, עונש מקרי שם, לא יותר מזה.
***
לסיום, בעיה נוספת - איש לא מעלה לדיון את השאלה "מדוע איננו הופכים חלק מהסמים לחוקיים", כי הבסיס המוסרי למאבק הולך ונעלם. סמים היו תמיד, החל מיוון העתיקה ועד הזמן המודרני. סמים הפכו ללא חוקיים, ובצדק, בנקודה בהיסטוריה שבה החלו ספורטאים להיפגע. מותם של רוכבי אופניים במשחקים האולימפיים ברומא ב־1960 ובטור דה פראנס ב־1967 היה זרז לאסור סמים, כמו גם הפגיעה הגופנית והנפשית בספורטאיות מזרח גרמניה שסוממו כצעירות (ולא נתפסו בתחרות).
סבסטיאן קו. קבע שיאים שרדו עשרות שנים // צילום: רויטרס
אם סמים גורמים נזק, הם צריכים להיות אסורים. גם משום שהם יוצרים דילמה לא הוגנת למתחרים אחרים וגם כי הם פוגעים בספורט. אבל הסמים כיום השתפרו, והרבה מהם הם בעלי תועלת רפואית עצומה. הרבה מהסמים הלא חוקיים בספורט כל כך בטוחים, שאפשר אפילו לרכוש אותם בבתי המרקחת. זה אולי לא נחמד, אבל מעיד שאין באמת סיבה לאסור הרבה מהסמים הללו. רשימת הסמים האסורים מגוחכת באורכה וכוללת סמים כמו קנאביס - שבלי קשר לדיון הציבורי בעניין - אין לו קשר לספורט. ונוצר מצב מגוחך שבו קלע למטרה עלול להיפסל בגלל תרופה נגד שיעול שיש בה איזשהו ממריץ. אבל לאיש אין אומץ לקיים את הדיון הזה: אילו סמים צריכים להיות מותרים?
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו