היום (רביעי) תיפתח בארה"ב אליפות העולם לנשים באחד מענפי הספורט המרתקים, והפחות ידועים לחובבי הספורט בישראל - לקרוס. מדובר במשחק קבוצתי, שבו השחקנים מוסרים ותופסים כדור גומי קשיח באמצעות מקל שבקצהו רשת, במטרה להכניס אותו לתוך שער היריבה.
יש שיכנו את לקרוס "ספורט חדש", ויש שיגדירו אותו כ"עתיק". באופן פרדוקסלי, גם אלה וגם אלה צודקים. עד לעשורים האחרונים, לקרוס לא ממש יצא מגבולות צפון אמריקה. בארה"ב ובקנדה הפופולריות שלו הרקיעה שחקים גם קודם, אך בעולם הרחב החיבה למשחק הדינמי הזה היא תופעה חדשה. קצב ההתפשטות של לקרוס כה מרשים, שדרכו למשחקים האולימפיים נראית בטוחה. רוב הסיכויים שנראה אותו כבר באולימפיאדת לוס אנג'לס ב־2028.
עם זאת, לקרוס הוא משחק כדור קדום, אולי הקדום ביותר שיש. ילידי צפון אמריקה משבטי אירוקוי ואחרים שיחקו בו כחלק מפולחן או גיבוש קהילתי כבר לפני הרבה מאות שנים. הדעות חלוקות בשאלה מתי הוא הומצא, ויש להניח שלעולם לא נקבל תשובה פסקנית ומדויקת. כך או כך, מיסיונר צרפתי צפה במשחק כזה בשנת 1637, תיעד אותו, והוא שהעניק לו את השם לקרוס (על שם המילה הצרפתית "מקל" - la crosse).
הבדלי הקשיחות
אפילו הגרסה הספורטיבית של לקרוס באה לאוויר העולם כבר מזמן. קנדים לבנים שאלו אותו מן הילידים, ובשנת 1860 רופא השיניים וויליאם ג'ורג' בירס ניסח את חוקי המשחק. חוקי כדורגל, למקרה שתהיתם, גובשו ואומצו רק כעבור שלוש שנים. אלא שבניגוד לכדורגל, ועל אף שמו הצרפתי, לקרוס היה לנחלת העולם האנגלוסקסי בלבד. בארה"ב לבדה מספר העוסקים בו התקרב למיליון גברים ונשים.
הגרסה הנשית של לקרוס הומצאה בשלהי המאה ה־19. בניגוד לגברים, לקרוס נשים נעדר קשיחות - המאבק הפיזי בין השחקניות היריבות אסור בו, ולכן השחקניות נזקקות לפחות ציוד מגן מאשר הגברים (נוסף על הבדלים נוספים, כמו השוני במספר השחקנים ובקווים המשורטטים על המגרש). וזה עוד לא הכל - כדי לא להיפרד מהמשחק למשך חודשי החורף, הומצא לקרוס אולמות שמשוחק במגרשי הוקי, אחרי שמסירים מהם או מכסים בהם את משטח הקרח.
הפתעה כחול־לבן?
לא ממש ברור מה הזניק את הלקרוס בדור האחרון, אך המספרים מדברים בעד עצמם. באליפות העולם הראשונה לנשים בשנת 1982 השתתפו רק שש נבחרות - כולן ממדינות דוברות אנגלית. באליפות הנפתחת היום משתתפות 30 נבחרות מכל היבשות, ובהן נבחרת ישראל.
ארה"ב, אגב, מעמידה בלקרוס שתי נבחרות: נוסף על הנבחרת הלאומית מופיעה לתחרויות גם נבחרת שבט אירוקוי. ככל הידוע, אין לתופעה הזאת אח ורע בשום ספורט אחר.
גם להישגים של ישראל בלקרוס אין אח ורע בשום ענף כדור אחר. בשתי אליפויות העולם האחרונות נבחרת הנשים שלנו הגיעה למקום השמיני (בשנת 2013) ולמקום השישי (בשנת 2017). בזירה האירופית המצב מזהיר אף יותר. לא רק שנתניה אירחה את אליפות היבשת האחרונה בשנת 2019 - נבחרת הנשים בכחול־לבן הגיעה בה למשחק הגמר ונעצרה רק על ידי אנגליה.
הציפיות מנבחרת ישראל גבוהות גם הפעם. בשאלת הבכורה העולמית בענף אין הרבה אשליות. הדומיננטיות של ארה"ב בלקרוס עדיין טוטאלית. האמריקניות זכו בשמונה מתוך עשר אליפויות העולם, ובשתיים הנותרות הסתפקו במדליות כסף. על הנייר, רק נבחרות ממדינות אנגלוסקסיות אחרות (אוסטרליה, אנגליה וקנדה) מציבות אתגר ממשי מול השליטה של ארה"ב, אולם ישראל המשתפרת יכולה להיות הקלף המפתיע.
