לוחם ה־MMA אלי אהרונוב חולם על דבר אחד - קרב בליגה הטובה בעולם, ה־UFC. כדי להגיע לשם, הוא עושה מספר פעמים בשבוע את הדרך באוטובוס וברכבת מערד לחולון, כדי להתאמן ולהיות מוכן יותר. בסוף השבוע הקרוב הוא הרחיק מעבר לים, לקנדה, וינסה לשמור על מאזנו המושלם (5 ניצחונות, 0 הפסדים) בעוד קרב, כדי לעשות עוד צעד לעבר הגשמת החלום.
את צעדיו הראשונים (25) באמנויות לחימה עשה אהרונוב בגיל 6 בג'ודו. הוא היה ילד בעייתי שצריך להוציא המון אנרגיה, וחוג הג'ודו היה הדרך לכך. כשהמועדון בערד נסגר, אביו כיוון אותו להיאבקות בסגנון יווני־רומי, ענף שבו הוכתר לאלוף ישראל שש פעמים, בגילים שונים. בגיל 18 הפך ללוחם בגולני ורצה בקריירה צבאית, אבל לצערו נפצע, נותח והועבר לתפקיד מנהלתי.
במקביל, אחיו החל להתאמן במועדון MMA בב"ש וסחב את אלי להתאמן איתו. מאז הכל הוביל לנקודה שבה הוא נמצא היום, אצל המאמן משה קידר, שמכין אותו לקרב החשוב בקנדה - החשוב ביותר בקריירה שלו, נכון להיום.
"יש לנו יצר הישרדותי"
"מה שמושך אותי ל־MMA זה האמנות והיופי שבדבר", מספר אהרונוב ל"ישראל היום" בהתלהבות, "הטבע של האדם, מאז שהוא קיים, זה להיות לוחם. יש לנו יצר הישרדותי. גם הקרב עצמו מושך אותי. אני מאוד תחרותי.
אני אפילו רוצה להכין כוס קפה יותר מהר ויותר טוב ממך. מבחינתי, MMA זה הקרב שהכי קרוב לדבר האמיתי כי יש בו מעט חוקים, הוא משלב הכל, מותר בו הכל - זה ממש החיים עצמם. אני רוצה לבדוק עד לאן זה יכול להוביל אותי".
אתה רואה ב־MMA פיצוי לקריירה הצבאית שכל כך רצית?
"לא ממש. אני מאוד אוהב את המדינה ורציתי להיות קצין ולוחם, אבל אני גם ספורטאי כל חיי, והמטרה שלי היא לייצג את ישראל, את העם היהודי, להניף את הדגל בעולם. אני רואה בזה שליחות גדולה. זו השאיפה שלי והחלום הגדול".
את הציונות שלך אינך מסתיר.
"נכון. יש לי קעקוע גדול של מגן דוד, אני יהודי גאה. זו גם דרך שיראו את הצד הטוב שלנו. נכון, לפעמים זה גם פוגע ומתנכלים לי בגלל העניין הפוליטי. לא היה מקרה שלא רצו לעלות נגדי לקרב, אבל אני כן מקבל הודעות נאצה. לדעתי הספורט צריך להיות נקי מפוליטיקה ואני מכבד כל ספורטאי. גם למאמן שלי היה כבר בעבר קרב נגד איראני".
איזו השקעה ה־MMA גובה ממך ביום־יום?
"מדובר בהקרבה גדולה. אני חי את זה מהרגע שאני מתעורר ועד שאני הולך לישון. זה מעסיק אותי בכל מובן: אוכל, שינה, אימונים, עבודה - אני מלצר וברמן, כי אני לא מתפרנס מהקרבות. אף פעם לא קיבלתי כסף על קרב, להפך. רק להכנה לקרב הקרוב אני צריך להוציא כמעט 25 אלף שקלים. יש הרבה הוצאות, כמו טיסות ותוספי מזון".
זו לא התמודדות קלה.
"אני נעזר באנשים טובים, בארץ ובחו"ל, כי הספורט הזה לא ממומן, לא מוכר ולא אולימפי, אבל אני לא מתלונן. אני אמשיך כל בוקר להתאמן, לצאת לעבודה לשש שעות ולאחר מכן שוב אימון. ככה כל יום. זה לא מה שישבור אותי, כי אני יודע שזה מה שאני צריך כדי להגיע למטרה".
"אני הולך לנצח"
בשלב הזה אהרונוב מבקש לפנות ישירות לשר הספורט חילי טרופר.
"אני רוצה להגיד לו שזו טעות גדולה שלא תומכים ולא משקיעים בספורט. כי בסופו של דבר, כשאתה משקיע בספורט, אתה משקיע בחינוך, בהקניית ביטחון", מעיד אהרונוב, "ילד שמחנכים אותו לספורט כמו שצריך גדל להיות חזק, לוחם לעזור לכוחות הביטחון, למשל. הספורט מחנך אותך להיות אדם טוב וערכי, עם משמעת, כך שלא מקבלים אנשים שהולכים לפשיעה".
אתה מדבר מניסיונך האישי?
"גם אני הסתובבתי ברחובות כשהייתי ילד ועשיתי שטויות, כמו לשתות וודקה. אין הרבה מה לעשות כשאתה גדל בערד, והספורט זה מה שהציל אותי והחזיר אותי למוטב.
"היתה לי מסגרת עם מאמן שהוא כמו אבא שני. הוא משגיח עלי, מכוון אותי. המורים שלי היו פונים למאמן שלי והוא החזיר אותי ללימודים".
ה־MMA בארץ תפס?
"הוא עדיין בשלבים הראשונים שלו כאן. יש לוחמים שמתקדמים ויכולים להגיע רחוק. הספורט מתפתח וצומח, אבל יש הרבה עבודה".
מה יהיה בקרב הבא שלך, ביום שישי בקנדה?
"אני הולך לנצח! יהיה לי יריב קשוח, אחד שניצח עשרה קרבות, אבל אייצג את המדינה בכבוד".
בדרך לחלום הגדול.
"כן, אני רוצה לשמש דוגמה אישית והשראה להרבה ילדים, שיבחרו ללכת למקום הזה ולא לרחוב ולפשיעה. שיידעו שאם יש לך חלום ואתה עובד מספיק קשה בשבילו - הכל אפשרי".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו