בחודש אוקטובר הגשים דניאל טננבאום חלום שלעולם לא העלה על דעתו שיתגשם. לא, אנחנו לא מדברים על השיא שלו באי־ספיגת שערים שמדורג במקום ה־7 בכל הזמנים, אלא על אותו ערב במשחק השלום שבו חלק את חדר ההלבשה עם אגדות ברזיל כמו רונאלדיניו, קאקה ורוברטו קרלוס.
החלום הבא של טננבאום הוא להגיע לנבחרת ישראל, ומבחינה חוקית (מתאזרח צריך לגור חמש שנים בארץ) זה יתאפשר רק בעוד יותר משנה.
מה סוד ההצלחה של היהודי־ברזילאי? איך הוא הצליח איפה שמתאזרחים רבים לפניו כשלו? ובכן, התשובה קצת מורכבת. בעידן של ג'ורדי קרויף כמנהל מקצועי הוא ניסה לאתר שחקנים יהודים בעולם כדי שיוכלו לשחק בקבוצתו מבלי לתפוס משבצת של זר. כך נחתו בקריית שלום שמות כמו איגנסיו פידלף, איגור פיליפנקה וניק בלקמן, אבל אף אחד מהם לא הצליח יתר על המידה במכבי.
בניגוד לאותם מתאזרחים שהציפיות מהם היו גבוהות, טננבאום הגיע על תקן השקעה לטווח ארוך, בלי לדעת אם יצליח או לא. אפילו בקיץ הנוכחי הוא היה מתוכנן להיות שוער המשנה של אנדרס יאניוטיס, שלולא הפציעה והיכולת הרעה של היווני במשחקים באירופה, מילים אלה לא היו נכתבות.
טננבאום. למד מפרדראג ראיקוביץ' // ילום: סוכנות ג'יני
במכבי סבורים שהעובדה שעל טננבאום לא היה שום לחץ להוכיח את עצמו או להיכנס מייד להרכב, כמו שאר המתאזרחים שקיבלו שכר הרבה יותר גבוה ממנו, אפשרה לו להתפתח ובעיקר ללמוד מפרדראג ראיקוביץ'. יחד עם החיבור לישראל והרצון להישאר בה (משרת בחיל האוויר), וכמובן מוסר העבודה הגדול שלו, הוא הפך לשוער שספג הכי מעט בליגה בשנים האחרונות - שער בודד ב־16 משחקים. את הקרדיט לכך הוא כמובן חולק עם הגנת הברזל של מכבי.
ההצלחה של טננבאום, שהפך למעין שגריר של מדינת ישראל ושל הליגה, ובכל ראיונותיו בברזיל מספר כמה הוא נהנה כאן ושהחיים בארץ הם ההפך ממה שמנסים לצייר בעולם, פותחת למכבי דלתות שהיו סגורות בעבר. "אין יותר מדי יהודים טובים בעולם. אלה שממש טובים מעדיפים להיות בליגות אחרות, אבל אולי בגלל דניאל יותר צעירים יהודים עם פוטנציאל ירצו לבוא לפה", מסכמים באלופה.
מהנדס עם כפפות
בדיוק לפני סיבוב (מחזור 4) נקרא ג'וש כהן לדגל בפעם הראשונה. גיא חיימוב נפצע במהלך המשחק מול מכבי ת"א בבלומפילד, ומחליפו, שאיש לא ידע מה לצפות ממנו (עד לפני שלוש שנים שיחק בליגה השנייה בארה"ב), התייצב למשימה נינוח, למרות תפאורה של 29 אלף צופים.
כהן. הגיע לחיפה די במקרה // צילום: מאור אלקסלסי
הוא נראה בטוח בעצמו וגם עשה את העבודה. יש משהו ביכולת המנטלית של השוער בן ה־26, שאותו לא תראו עם אוזניות לפני משחק. הוא לא ישמע טראנסים או שיר של עומר אדם. מה שמרגיע אותו לפני משחקים הוא פתירת תשבצים. "הוא יושב בחדר ההלבשה עם ספר עבה, עט, ופשוט פותר תשבצים במשך שעות", סיפרו חבריו לקבוצה, "יש לו ידע כללי מטורף, הוא לגמרי לא שחקן כדורגל טיפוסי".
כהן הגיע לחיפה די במקרה. עמרי גלזר עזב לסקציה נס ציונה, ובחיפה היו צריכים שוער באופן מיידי. השוק הישראלי הדל הביא לחיפושים אחר שוער יהודי. דקל קינן, שעדיין נמצא בקשר עם המועדון, המליץ על כהן, שעימו שיחק בסקרמנטו רפאבליק מהליגה השנייה בארה"ב. המאמן מרקו בלבול בדק ונראה כי עבור שוער שני לא היה צריך הרבה. "אף אחד לא חשב שהוא מגיע כשוער ראשון", הסבירו במועדון. רק אחרי שנחת, גילו עליו בכרמל עוד לא מעט פרטים - ג'וש כהן הוא דמות שמזכירה בעיקר נער קולג' אמריקני, מהנדס במקצועו שלא היה משוכנע שיוכל לפתח קריירה ככדורגלן.
ג'וש כהן. בחור רגוע // סוכנות ג'יני
בארה"ב שכרו היה 45 אלף דולר לעונה בלבד, וכשקיבל הצעה ממכבי חיפה בסכום כפול הוא היה בעננים. "עצם הגעתו למועדון גדול בישראל היתה הצלחה מבחינתו", סיפרו מקורביו, "היתרון שלו הוא שאין בו לחץ. הוא רגוע, יכול לשחק גם מול 100 אלף צופים ולא להתרגש, וזה משהו נדיר בעיקר עבור מישהו שכלל לא שיחק ברמות האלה קודם לכן".
מאז נחת כהן בישראל, החלה חיפה בניסיון לאזרח אותו (אביו יהודי). לאחרונה הוא גם קיבל תעודת זהות, אבל הוא כבר מזמן מרגיש בבית. אחרי תקופה קצרה בישראל הזמין אותו חומי קינן, אביו של דקל, לביקור ולקטיף בקיבוץ ראש הנקרה. "ג'וש ממש שמח ואוהב את הארץ", סיפרו בחיפה. מאז הוא בקשר עם משפחת קינן, משוחח עם דקל בכל שבוע ומספר לו על החוויות בישראל.
הוריו הגיעו לאחרונה ארצה ויהיו גם במשחק הערב מול מכבי ת"א. כהן ממתין לחזרתה ארצה של חברתו, שעברה תאונת דרכים לפני כמה חודשים וחזרה לארה"ב כדי להתאושש. "הוא מצליח להתמודד מול הכל, יש לו אישיות חזקה", סיפרו בחיפה, "אולי גם מאמן הנבחרת רואה זאת. זה לא שיש הרבה שוערים ישראלים טובים ממנו".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו