כדי להבין את סיפור הצלחתו של פטריק ואן לוון במכבי ת"א, תרשו לי סיפור קצר. במונדיאל 1998 בצרפת הזדמן לי להגיע למחנה האימונים של הולנד בניס לפני חצי הגמר מול ברזיל.
המאמן היה אז חוס הידינק, סופרסטאר בפני עצמו, ובתחילת האימון התרחש מחזה שהיה מבחינתי בלתי נשכח: סביב הידינק עמדו שלושה מאמנים הולנדים מהבכירים ביותר אז - דיק אדבוקאט, וילם ואן הנחם ולואי ואן חאל - שלא מילאו תפקיד בנבחרת ההולנדית באותם ימים, אבל הגיעו לבקשת הידינק כדי לעזור ולייעץ רגע לפני המשחק הגדול. מה שמלמד אותנו שמנהלים ומאמנים גדולים באמת לעולם לא חוששים להקיף את עצמם באנשים מוצלחים ומוכשרים, שמאפשרים להם למקסם את הפוטנציאל.
ג'ורדי קרויף, האיש שבלעדיו המהפכה האדירה שחווה מכבי ת"א בעשור האחרון ועוד קצת לא היתה יוצאת לפועל ונראית כפי שהיא היום, הביא לפני חמש שנים את ואן לוון להיות המנהל הביצועי של מחלקת הנוער. לפני שהגיע למכבי צבר האחרון ניסיון ומטען במועדונים כמו פיינורד, שחטאר דונייצק ואלמטי הקזחית. בשיא המשבר המקצועי של תחילת העונה ועם הדחתו של גיורגוס דוניס, ואן לוון, לכאורה חסר ניסיון באימון קבוצה בוגרת, נזרק לים הסוער והתברר ככריש מיומן. הסטטיסטיקות שלו מאז שהפך למאמן ראשי מדברות בעד עצמן.
פטריק ואן לוון. מקצועיות נטו // צילום: עמי שומן
הפרמטרים האלה של מקצוענות, עבודה מוטת מדע, שיטתיות, ראייה לטווח רחוק והימנעות מהסחות דעת, הופכים את האלופה לליגה אחרת בכדורגל הישראלי. מה שעל פניו מובן מאליו בכדורגל המקצועני בעולם, נחשב חריג אצלנו.
המושג "משרת אמון" הוא חלק מהקלקול המובנה בכדורגל הישראלי. מאמן שמגיע לקבוצה חדשה דורש להביא איתו את "האיש שלו", שעליו הוא סומך שלא יערבב או יחפור תחתיו. הפרמטר המקצועי נדחק הצידה ומה שחשוב הוא שימור המשרה.
ניר קלינגר, הבטוח בעצמו, לא הביא איתו להפועל ת"א "מניח קונוסים". משה סיני לא הצליח לבנות לעצמו שם גדול באימון, אבל להגעה שלו למועדון נעוריו היתה משמעות רבת משקל, וקלינגר לא היה מוטרד מאישיות עם משקל כבד שתסייע לצידו.
לעומת זאת, משה חוגג עשה טעות גדולה בסיפור יוסי בניון. בניון, לטעמי אחד משלושת השחקנים הגדולים שצמחו כאן, הגיע לבית"ר כמנהל מקצועי במטרה לעבוד שם שנים ארוכות. עצם העובדה שבית"ר הצליחה לשים יד על אחד כמו בניון – אדם בלי חיבור עבר לקבוצה, אבל צעיר עם ניסיון אירופי אדיר שראה וחווה – היה הישג גדול מבחינתה. אלא שהיא זרקה את ההזדמנות לפח ובמקום לאפשר לו לגדול בתפקיד, לצבור ניסיון ולנסות לשנות את התרבות הספורטיבית הגרועה שלה, בבירה ספרו לבניון את טעויותיו בעונתו הראשונה והוא הודח מהתפקיד.
הצלחה כאן לא מחויבת רק במועדונים עם תקציבים גדולים. אייל סגל במכבי נתניה הבין שהמודל ההולנדי של מכבי ת"א יוכל בתקציב רזה יחסית להעמיד מועדון תחרותי גם אצלו. ריימונד אטוולד, ששיחק שלוש עונות באברטון ומאות משחקים בליגה ההולנדית, אימן בדן האג, ברודה, בלימסול ובבית"ר ת"א/בת ים. הוא היה מנהל החטיבה הצעירה במכבי ת"א, ועם כל תשתית הידע הזאת החליק בקלות לעמדת האימון בנתניה. התוצאות בהתאם.
ברק אברמוב, למשל, נתן העונה פרשנות מרחיקת לכת בכישלונה למשרת האמון, כשבמשך חודשיים העמיד על הקווים כל מיני נושאי משרות, ביניהם מנכ"ל, כדי להעביר את הזמן עד שיגיע משוש חייו, יוסי אבוקסיס. שתי זכיות בגביע לא הפכו את אברמוב למודל טוב, והעונה הזאת, גם אם תסתיים בהישרדות, תירשם כהרסנית לבני יהודה וגם לשמו הטוב של אבוקסיס, ששיתף פעולה עם החובבנות הזאת.
נותר רק להתרפק על ימים אחרים ועל מאמנים כמו דרור קשטן וגיורא שפיגל - שזכו לתהילה, אך בגלל ששמרו על כבוד המקצוע שילמו מחיר כבד שקיצר את חייהם כמאמנים, ועל כאלו שהיו פוטנציאל כמו אורי מלמיליאן וטל בנין, שהעדיפו לוותר עוד לפני שבקושי התחילו.
