שוער נבחרת ישראל לשעבר גיא חיימוב עבר בשנים האחרונות מסע מטלטל - מהתמודדות עם גידול מסכן חיים ועד לאובדן בן דודו, סמ"ר נאור חיימוב ז"ל, שנפל בקרב בג'באליה לפני קצת יותר משבוע. בראיון הוא מספר על הדרך הארוכה מהמגרשים אל חדר הניתוח, על המעבר להרצאות ועל האמונה שמלווה אותו.
"אלה ימים מורכבים, גם בהיבט האישי וגם בהיבט הכללי. קשה לראות את העם שלנו שסוע ולא מאוחד למרות שלוחמינו נלחמים כתף אל כתף למען העם שלנו, כפי שעשה בן דודי נאור חיימוב ז"ל עד שנהרג בג'באליה".
איך אתה מתמודד עם המחלה?
"ברוך השם הנגע הוסר במלואו בניתוח השני לפני קצת יותר משנה. מאז אני נמצא במעקב שנתי ומתמודד עם חוסרים נוירולוגיים, אבל ברוך השם אני עומד על הרגליים. לאור הפצועים שלנו שחירפו את נפשם, אין לי זכות להתלונן".
בשנים האחרונות התחזקת מאוד בדת. האם יש קשר למצב הבריאותי?
"אין ספק שהשתלשלות האירועים בסיפור שלי חיזקה אותי מאוד, החל מניסים גלויים שחוויתי ועד להשגחה פרטית בכך שגיליתי את הגידול במשחק בבלומפילד. בהרצאה שאני מעביר, 'ניסים וסימנים במסע החיים', אני מספר את כל הדרך האמונית לצד הקריירה, שהם שני נתיבים מקבילים".
עד כמה האמונה מסייעת לך במאבק הבריאותי?
"אספר לך סיפור קצר. אחרי הניתוח הראשון, שבו הוציאו לי 80 אחוז מהגידול ונפגעה לי התחושה מהאגן ומטה, חשבתי שסיימתי עם הטיפול הרפואי. אחרי זמן מה הבנתי שאני צריך לעבור הקרנות. אני קלסטרופובי, ואת ההקרנות עושים כשאתה עם מסכת רשת קשורה על הפנים בקיבוע למיטה במשך רבע שעה כל יום, למשך שישה שבועות. בשלב זה נכנסתי לדיכאון אמיתי. יחד עם זאת קיבלתי הארה ונס גלוי רגע לפני שהתחלתי את הטיפולים. חד-משמעית האמונה היא חלק משמעותי בהחלמה שלי ובכלל בדרך החיים שלי. כמובן שהמעטפת שקיבלתי מהמשפחה, ובמיוחד מאשתי סינדי, עזרה ונתנה לי כל מה שהייתי צריך".
אתה מתעסק היום בעיקר בהרצאות. האם תרצה לחזור בעתיד להתעסק בכדורגל?
"תוך כדי התהליך הלכתי למטפלת במשך שנה כדי להבין איך הגעתי למצב הזה. הגענו עד גיל 6 ושם הבנתי שחלק מהייעוד שלי הוא לתת כלים לספורטאים צעירים להתמודדות עם אתגרים ולחצים. אני מלווה מנטלית ספורטאים כבר מסוף הקורונה, מילדים בני 10 ועד שחקני בוגרים. אני מאמין שבשלב כלשהו אחזור לכדורגל, יותר בכיוון המנטלי".
אתה עוקב היום אחרי הכדורגל הישראלי?
"יש לי בבית ילד שחווה את כל ילדותו במגרשי הכדורגל ונשאר אוהד מכבי חיפה, אז כמובן שאני צופה איתו במשחקים ואפילו מגיע למגרשים. לפני כשבוע היינו בטרנר וחווינו את האווירה במשחק של מכבי חיפה נגד הפועל חדרה".
בתור אחד שהיה הרבה שנים בענף, האם בכלל יש אפשרות שהכדורגל הישראלי לא ישוחק בשבת?
"אני חבר ארגון השחקנים לשעבר ואני יודע מה צריך לקרות כדי שזה יצא לפועל. לצערי זה מורכב מדי מכיוון שמדובר בנושא שמשפיע לא רק על עולם הכדורגל אלא גם בעיקר על המגזר התעסוקה והכלכלה, וזה בידיים של מקבלי ההחלטות".
איפה היית ואיך הגבת כששמעת על שבן דוד שלך נפל בעזה?
"נאור ז"ל נפל ביום שלישי שעבר, 29 באוקטובר, לפנות בוקר (03:00). בשעה 8 בבוקר קיבלתי טלפון מאבי, בדיוק אחרי שהילדים הלכו לבית הספר, והרגשתי שקרה משהו. זה הגיע אליי כמו מכה בבטן. ישבתי על הספה והייתי בהלם. אני זוכר שהתפללנו לא להצטרף למשפחת השכול לאחר שאחי הקטן, דניאל, התגייס למילואים ולחם בעזה. והיום ביגון עצום אני אומר שהשכול נגע גם בנו".
מקרה כזה עושה משהו לאמונה שלך בבורא עולם או אולי דווקא מחזק אותה?
"בגלל היותי אדם מאמין אני יודע שלכל אחד יש את הזמן המדויק שלו, לא משנה מה. הדבר הכי קשה בשביל המשפחה הוא האובדן, כי לפני כשלוש שנים ענת, אמא של נאור, נפטרה מלוקמיה וקצת זמן לאחר מכן סבתא שלי מאותו צד נפטרה, אז זה קשה ומורכב. הדבר שמנחם אותי הוא שעם כל הכאב על נשמה שנהרגה על קידוש השם, היא נחצבת מליד כיסא הכבוד וחוזרת הכי קרוב לידו".
ספר קצת על נאור. איזה בן אדם הוא היה?
"נאור היה בחור שפיו וליבו שווים. בחור שמשפחתו הייתה חשובה לו מאוד, ובילוי עם חבריו היה מקום מפלטו. נאור אהב מאוד לנגן על גיטרה ולעשות שמח עם חבריו. הוא היה מדריך נוער ודוגמה אישית הייתה חשובה לו מאוד. נאור היה חזק מאוד והיה לו חשוב להיות ביחידה מיוחדת ולהיות בחוד החנית. הוא הצליח לבלוט בזכות עצמו ולא על חשבון חבריו. בשבעה סיפרו לנו שכשהיה חוזר מהצבא היה מתנדב בבית החולים שיבא והיה הולך לבקר פצועים ואת המשפחות שלהם. היה בחור של לב ונתינה - מלח הארץ. אני עדיין לא מאמין שאני מדבר עליו בלשון עבר. נאור הותיר את דוד שלי יצחק ואת אחיו יהונתן, והיום הוא שומר עליהם מלמעלה. במהלך השבעה נחשפנו לעם ישראל היפה, המחבק, המנחם והעוטף. אנשים טובים באו, תרמו וביקשו לחזק. אני זוכר שהגיעה אישה עם תמונה ממוסגרת של נאור עם ספר זיכרון ועט ובו כתבות שפורסמו על נאור לאחר לכתו. לאחר שהניחה את הדברים הלכה, ולמיטב ידיעתי אף אחד מהמשפחה לא מכיר אותה".
כמה שאלות על כדורגל. מי מבין השוערים הצעירים המוכשרים שיש היום בכדורגל הישראלי יגיע לדעתך הכי רחוק?
"אני חושב שיש לנו שוערים ישראלים מאוד מוכשרים. ניב אליאסי יכול להתפתח ולהיות שוער ברמה גבוהה. יש לנו את דניאל פרץ שיקבל צ'אנס באחת הקבוצות באירופה ושם יוכל לשבור את התקרה של דודו אוואט".
אם היית צריך להמליץ לרן בן שמעון, מי צריך להיות השוער הראשון של הנבחרת?
"קודם כל השוער הנבחר צריך לשחק באופן קבוע ולהיות בכושר משחק מלא. במצב הנוכחי השוער שצריך לשחק לפי דעתי הוא יואב ג'רפי או רועי משפתי, אבל כמובן שדרך האימונים והווייב שנוצר יותר נכון לקבל את ההחלטה".
מי מאמן השוערים הטוב ביותר שאימן אותך במהלך הקריירה?
"וואו, איזו שאלה קשה. במשך הקריירה עבדתי עם מאמני שוערים מהשורה הראשונה. שורה אוברוב עזר לי מאוד מגיל נוער והלאה, עמי גניש היה איתי בהכוח ועזר מאוד בשנה הראשונה שלי בתור שוער ראשון, פיני אברהם היה איתי תקופה מדהימה בקריית שמונה ואיתו זכיתי כמעט בכל התארים. אבל אני חושב שהמאמן שהצליח להוציא ממני את מלוא הפוטנציאל היה גיא ויזנגר בהפועל באר שבע (עכשיו במכבי חיפה). היכולת להביא אותי כל משחק לשיא במשך שנתיים ולשנות תבניות בשער שגדלתי איתן ולשדרג אותי בכל אספקט - זה לא מובן מאליו".
באיזו קבוצה רצית לשחק ולא הגעת אליה?
"אין הרבה דברים שאני מתחרט עליהם בכדורגל שלא עשיתי, אבל אם יש דבר אחד שאני מתחרט עליו הוא שלא שיחקתי בבית"ר ירושלים. חוויתי את טדי מהצד השני אבל לא בתור שחקן בית"ר".
מי היה החלוץ שהיה לך הכי קשה להתמודד איתו?
"אומנם הוא לא היה חלוץ, אבל כשהכדור היה אצלו ברגל, לא משנה איפה הוא היה במגרש, הייתי דרוך. כמובן שאני מדבר על ערן לוי".
איזה שחקן הגנה תמיד הרגשת רגוע כשהיה לפניך?
"ברוך השם לאורך השנים יצא לי לשחק עם שחקני הגנה ברמה הגבוהה ביותר, אבל הייתה רביעייה שהתיאום וההבנה איתם הייתה ברמה הגבוהה ביותר: שיר צדק, מיגל ויטור, בן ביטון ואורן ביטון/מיחאי קורהוט".
