האלופה מכבי חיפה הגיעה בשבת לסמי עופר עם המון לחץ על הכתפיים. ההפסד למ.ס אשדוד היה שיא שלילי בתקופה שבה הקבוצה לא מצליחה לייצר רצפים של כדורגל טוב, ומתקשה למצוא הרכב ומערך שיובילו אותה בליגה.
העזיבה של נטע לביא, הירידה בכושר של עומר אצילי, ההיעלמות של פרנצדי פיירו ובעיקר הוואקום שנוצר בעמדת המגן השמאלי, אילצו את בכר להעלות הרכבים ומערכים ניסיוניים, שגרמו לקבוצה להיראות מאוד לא מתואמת וחסרת רעיונות. מול בית"ר ירושלים בשבת, בכר החליט ללכת אול־אין התקפי. הוא אמר לעצמו 'אם אין לי הגנה ואין לי מגינים התקפיים שאני סומך עליהם, אני אשחק ללא מגינים, עם שלושה וחצי שחקני הגנה ואנסה לשלב כמה שיותר שחקנים איכותיים בחלק הקדמי'.
אז בכר עלה עם קו שלושה מאחור, ששניים מהם הם חצי מגינים (שון גולדברג ודניאל סונדגרן), עם דיא סבע על קו שמאל כשמוחמד אבו פאני לידו ודולב חזיזה על קו ימין כשאצילי קרוב אליו, ובאמצע מוחמד, שרי מעליו ופיירו בחוד. מה שנקרא - יאללה, בואו נעשה בלאגן מאורגן.
בכר גם ידע שבית"ר היא קבוצה שמתקשה לצאת בהנעת כדור מסודרת ומעדיפה דילוגים, ולכן המפתח היה לחץ עוצמתי על קו ההגנה וסוויצ'ים אגרסיביים אחרי איבוד כדור. חיפה באמת נראתה טוב, אולי הכי טוב מאז פגרת המונדיאל. היא הצליחה לצאת מפיגור ויכלה גם לנצח בהפרש גבוה יותר.
אבל גם בכר יודע שיש הבדל בין משחק מול בית"ר ירושלים, קבוצה שכל משחק ההתקפה שלה מתבסס על יכולת אישית ומשחק מעברים, למכבי נתניה (ולצורך העניין, גם הפועל ב"ש ומכבי ת"א), שמשחקת כדורגל לוחץ, יש לה מרכז שדה נהדר ומשחק לחץ מהטובים בליגה. אם חיפה תפתח במערך דומה, היא תתקשה לצאת קדימה בצורה מסודרת, ובעיקר תהיה חשופה מאוד למשחק מעבר, בעיקר מצד שמאל של נתניה, שם משחק אחד משחקני ההתקפה הטובים בליגה, פטריק טוואמסי.
איך עוצרים את טוומאסי?
למשחק הראשון, שנערך לפני קצת פחות מחודש (31.1), חיפה עלתה בהרכב שאפשר לקרוא לו הרכב גביע או הרכב מאולתר. רועי משפתי בשער, רמי גרשון כבלם שמאל, גוני נאור במרכז הקישור, רז מאיר מגן כנף, מאוויס צ'יבוטה, פיירו ודין דוד בחלק הקדמי. נתניה היתה טובה יותר ואלמלא שוויון מאוחר של אבו פאני, גם היתה מנצחת.
מאז אותו ערב משובח, נתניה רק התחברה והשתפרה תחת רן קוז'וק, שעושה עבודה נפלאה, ניצחה 4 משחקים (את נס ציונה היא ניצחה שלושה ימים לפני המשחק הראשון) וספגה שני שערים בלבד.
המשחק הערב פתוח לחלוטין, והיתרון היחיד של חיפה הוא העובדה שהיא מארחת בסמי עופר מלא, שנותן לה את הערך המוסף בדקות הקשות. נתניה תלחץ גבוה, תנסה לנצל את הקישור הנהדר שלה, שמשלב שחקנים שמשלימים אחד את השני -בוריס אנו העוצמתי, שההסבה לעמדת הקשר האחורי עושה לו רק טוב; אביב אברהם, שנותן איזון ועושה הגנה והתקפה; ועומרי גאנדלמן, שחוכמת המשחק והתנועה לעומק שלו נותנות לנתניה את הערך המוסף.
המאצ'אפ הכי חשוב מבחינת חיפה, ואולי הוא זה שיכריע את המשחק, יהיה איך יצמצמו לפטריק טוואמסי את השטחים ויצליחו למנוע ממנו לקבל את הכדורים אחרי חטיפת כדור בלחץ גבוה או בהתקפות המעבר.
אז נכון, זה לא משחק ליגה, ומבחינת מכבי חיפה המטרה העליונה היא לשמור על תואר האליפות ולחזור למוקדמות ליגת האלופות, אבל בגלל התקופה הלא טובה שלה וחוסר היכולת לייצר רצף ניצחונות שגורם לבכר לשנות שוב ושוב הרכבים ורעיונות, המשחק הזה חשוב שבעתיים.
גם מבחינת נתניה, מחזיקת גביע הטוטו, המשחק הזה הוא על עונה שלמה. את המקום בפלייאוף העליון היא מעשית הבטיחה, כך שנשאר לה רק הגביע, תואר שלא לקחה כבר 45 שנים ארוכות (מדי). וכשזה המצב, וסמי עופר מספק את הבמה והתפאורה – צפוי לנו ערב גדול של כדורגל ישראלי.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו