האווירה הייתה חשמל. טדי לבש חג. לא זוכר כל כך הרבה אוהדים בבירה בערב אחד, היציאה מהמזרחי (סכנת נפשות!) אחרי המשחק תעיד על כך. בתכלס הרגיש שיש יותר אנשים במזרחי מאשר בהפגנה במוצ״ש.
המשחק נפתח עם תקוות גדולות ותצוגת אורות יפה מאוד, גם הקהל של מכבי לבש חג, אבל הסיפור היה על המגרש. אחרי דקות שוויוניות באופן יחסי - שועה, מי אם לא הוא, העביר כדור בטאצ׳ מעשי רגלי אומן להתפאר לאספרייה. בום - פאול, ויש פנדל!
הרגעים שאחרי היו מלאים בעיקר בחוסר וודאות ותפילות. השופט הלך ל-VAR ולא היה ברור - האם הוא בדרך לפסול את הפנדל או שמא לתת אדום? התשובה הביאה איתה שאגה בית״רית: אדום!
שועה ניגש ועם ביטחון שיא: 1:0 בית״רי. טדי בשמיים. רק כמה דקות חלפו ויתרון האיכות הביא איתו את השוויון. זהבי כמובן - כשהוא רואה בית״ר הוא חוזר להיות זהבי. מחצית עם רגשות מעורבים והבנה ברורה שזה לא ייגמר ב-1:1.
המחצית השנייה הייתה רכבת הרים של רגשות. זה התחיל שוב עם המבשל הלאומי - ירדן "מאסטר שף" שועה שהנחית כדור גאוני על הראש של אספרייה שבהתעופפות קולומביאנית נגח בצורה מושלמת לחיבורים. את צעקת ה״יששש״ שמעו עד לקריית שלום. זה הרגיש בידיים שלנו, ואז שוב: זהבי. ברור לגמרי.
עד סיום המשחק, היינו יכולים עם קצת יותר ריכוז לנצח, אבל צריך להיות הוגנים - גם מול עשרה שחקנים, לא מדובר בתוצאה רעה, ובהתחשב באיפה שהיינו רק לפני חודשיים - אפשר לקנות אכזבה ו-2:2 קצבי מול מכבי.
אהבתי במיוחד: טרזי תומא. שקט. מסור. מחויב ונהדר בקישור. הפוקוס אמנם באופן טבעי על שלישיית שועה-אספרייה-ניקו (שהיה חלש אתמול) אבל תומא הולך ומשתפר והוא המניה הבטוחה שלנו העונה.
שבוע הבא - ריינה! תודה לך בית״ר, למרות התוצאה.
