בתחילת משבר הקורונה במארס 2020, ליגת העל היתה בדילמה גדולה - סגירה מיידית של העונה או להמתין בניסיון לחדש אותה. חיים אוחיון, הבעלים של גלבוע/גליל, היה בעד המשך העונה באופן חד־משמעי, ואפילו במחיר של ליגה ללא זרים, שבה ישחקו רק הישראלים.
כדרכו, אוחיון לא רק אמר בנחרצות את דעתו (שלא תמיד נעמה לקולגות שלו), אלא גם הביא פתרונות. קשה לבדוק את זה, אבל נראה שאוחיון הוא הראשון שהביא לעולם את רעיון ה"בועה". כלומר, להעביר את כל המשחקים למקום אחד ולבודד לגמרי את השחקנים והעוסקים במלאכה.
לא מעט גבות הורמו למשמע הרעיון. בסופו של דבר הרעיון לא יושם בישראל, אבל כן יצא לפועל בליגות גדולות באירופה, במפעלי פיב"א, במשחקי הנבחרות ובאן.בי.אי.
בקיץ 2008 עמד אחד המועדונים המרכזיים במדינה, הפועל גליל עליון, בפני שוקת שבורה. אוחיון, שהיה הבעלים של הקבוצה מתחילת שנות האלפיים, לא קיבל את הסיוע מהמועצה האזורית והחליט לעשות מעשה אמיץ - להעביר את הקבוצה לגלבוע.
רבים פקפקו, אמרו שהפרויקט יהיה יצור כלאיים שאף אחד לא יתחבר אליו, וצפו לו התרסקות מהירה. בפועל נבנתה אימפריה עם אליפות והתמקמות בצמרת הכדורסל הישראלי, והקהל התחבר ובגדול.
הסיבה להצלחה היא החזון של קבוצה צעירה, שתשדר משהו שונה. במועדון עברו שחקנים ישראלים מצוינים, זרים שהמריאו לקריירות גדולות ומאמנים נהדרים. זה אוחיון - איש של פרויקטים וחשיבה לטווח ארוך.
פתיחות, גמישות ונדיבות
חיים אוחיון, שהלך אתמול לעולמו בגיל 59, היה איש עסקים, אבל לא ציני. הוא תמיד שמר על ערכיו, שהיו אצלו מעל הכל. אנחנו מכירים אותו מהכדורסל, אבל זה היה רק חלק (ולא גדול) משלל עיסוקיו. אוחיון היה איש נדל"ן, בעל מלונות ומסעדות. החשיבה שלו תמיד היתה בגדול.
אוחיון היה "החלוץ המודרני". שילוב של חזון ועיסוק בבניית הארץ ובהפרחת קרקעות בצפון, בדגש על הגולן, שם גר במושב כנף. הוא היה גאה מאוד בחבל הארץ שאותו הוא מייצג. את הכל עשה בדרך נעימה וצנועה. מעולם לא התגאה בעושרו הרב, מעולם לא נהג בראוותנות ובניקור עיניים. תמיד היה לבוש בצניעות ומדבר בגובה העיניים.
את צורת החשיבה המיוחדת שלו, החזון והחשיבה מחוץ לקופסה הביא אוחיון גם לכדורסל. הוא גילה פתיחות, גמישות ונדיבות. כשליאור ליובין ביקש להשתחרר לטובת תפקיד עוזר המאמן בפנאתינייקוס (זכרו, מדובר רק בעוזר, ולא בהזדמנות אימון בלתי חוזרת), הוא לא עמד בדרכו. בשנתו הראשונה בקבוצה, ליובין ביקש לעבוד במקביל גם כמנהל המקצועי של אליצור נתניה בליגה הלאומית. אני לא מכיר בוס שהיה מסכים. אוחיון הסכים.
את ליובין הוא החזיר לגלבוע אחרי כמה שנים שבהן לא אימן, וכך חזר בגדול למפה. הוא גם זה שנתן לו להיות מאמן ראשי לראשונה בקריירה, בקדנציה הקודמת שלו בגלבוע.
אוחיון לא התערב למאמנים שלו ולא ישב על הספסל. היה לו חוש למינוי מאמנים, ורבים מהם חייבים לו הרבה. הוא נתן לחלק מהם הזדמנות ראשונה (קטש אימן אצלו לראשונה בקריירה מייד אחרי פרישתו ממשחק בגליל עליון), ואת חלקם הביא בתקופת משבר או נסיגה בקריירה, וכמעט תמיד פגע בול. רק בעונה החולפת הפתיע ונתן את המושכות לאבישי גורדון לראשונה כמאמן בליגת העל. זה נגמר בהגעה לגמר הפלייאוף.
לכתו היא אבידה גדולה לקבוצתו, לכדורסל, לספורט הישראלי ולחבל ארץ שפרח לא מעט בזכותו.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו