"רציתי להישאר במכבי תל אביב, אבל ברגע האחרון הם אמרו שלא"

ז'וזפ מריה ברוקאל לא שוכח את השנתיים שהיה במכבי תל אביב. אי אפשר לשכוח את התקופה הכי סוערת בקריירה שלו בכדורסל, שנמשכה שמונה שנים כמאמן ראשי ו־14 שנים כעוזר מאמן. קבוצה חדשה, מדינה חדשה, מלחמה ללא תקדים, ואם זה לא הספיק - שני הוריו נפטרו בשנה האחרונה.

"אני יכול לכתוב ספר על השנתיים האחרונות", אומר ל"ישראל היום" הקטאלוני בן ה־54 שהתחיל בחובנטוד בדאלונה והמשיך כ־14 שנה בברצלונה, שבה הגיע לקבוצה הראשונה כעוזר מאמן וזכה פעמיים ביורוליג.

מאז שעזב את ישראל בקיץ האחרון הוא לא דיבר עם התקשורת הישראלית, וכעת הוא עושה זאת לראשונה. יש לו הרבה מילים טובות על מכבי, על העבודה עם עודד קטש ועל מדינת ישראל - ובימים אלה זה לא דבר מובן מאליו בספרד.

"תל אביב וישראל תמיד יישארו בלב ובזיכרון שלנו", מציין ברוקאל, שהגיע ביום רביעי שעבר למשחק של מכבי בברצלונה. אשתו בת' והילדים ג'ופרה וברונה הגיעו עם החולצה של מכבי.

איך אתה מסכם את תקופתך במכבי ובישראל?

"אלה היו שנתיים בלתי נשכחות עם רגעים גדולים, אבל גם רגעים קשים. יש לי בעיקר זיכרונות טובים מאוד. היתה לי הזכות להכיר מדינה מדהימה, עם אנשים טובים מאוד. מהיום הראשון קיבלו אותנו באופן מדהים, בידיים פתוחות, הכרנו משפחות והתארחנו בבתיהן.

"אני עבדתי ב־8 או ב־9 מדינות, וקשה למצוא משהו כמו ארוחת שבת שאליה הזמינו אותנו. גרנו קרוב למגרש, וגם בית הספר של הילדים היה באזור. אהבתי ללכת ולהרגיש את העיר ולא לקחת את הרכב. ניסינו להתאקלם במדינה עם כל הייחודיות שלה.

"לדוגמה, הסבירו לנו מה זה ממ"ד. ישראל היא שונה, והתרבות היא שונה. הילדים שלי הלכו לבית ספר ציבורי, אבל בשנה השנייה, בגלל המלחמה, היו צריכים לחזור לברצלונה. בעצם, השהייה שלי בישראל מחולקת ללפני המלחמה ולאחריה".

איך המלחמה השפיעה על הקבוצה ועל החיים שלך?

"זה היה קשה מאוד בכל המובנים. היינו צריכים לנסוע לקפריסין, משפחתי חזרה לברצלונה, נפרדתי ממשפחתי אחרי שאיבדתי את אבי. אחרי שהחלטנו לגור בבלגרד אני חזרתי לברצלונה כי אמא שלי נפטרה. נשארתי בבלגרד עם האמריקנים. השנה נגמרה עם עזיבתי את מכבי, מה שלא רציתי שיקרה".

אתה חושב שהמלחמה השפיעה על החלטת המועדון?

"רציתי להמשיך במכבי כי זה מועדון מיוחד, למרות שהייתי רחוק מהמשפחה. אהבתי לחיות בישראל והרגשתי שאני חלק ממשפחה גדולה. היחסים שלי עם המאמן היו מצוינים. עודד רצה שאמשיך, והמועדון אמר לי שהוא רוצה לחדש את החוזה, אבל ברגע האחרון אמרו לי שהם לא יכולים".

זה הפתיע אותך?

"אני מבין שהיה עניין כלכלי. רצו לשים אנשים מבית שבדרך כלל פחות יקרים ממישהו בחוץ. אני מודה שהייתי רוצה שהסיום שלי יהיה בצורה אחרת, אבל לצערי זה קורה בספורט המקצועני. אני יודע שזה לא משהו אישי ויכול לקרות לכל אחד. היה עצוב ללכת, היה לי קשר מצוין עם אנשים. אני בטח אחזור לישראל לביקור עם המשפחה. אנחנו מקווים מאוד שיהיה שלום, כי לישראל מגיע שלום ושקט".

תרצה לעבוד בעתיד בישראל?

"יכול להיות, אם תהיה הזדמנות. אבל אני חי יום ביומו, ורק אם תגיע הצעה אני אחשוב על זה. אם יש משהו שלמדתי בשנה האחרונה זה שאתה צריך להתרכז במה שיש לך".

"חוויה שלא אשכח"

איך היה לעבוד עם עודד קטש?

"התחברנו והבנו טוב זה את זה. הוא נתן לי חופש פעולה. אנחנו לא אנשים של הרבה דיבורים, אבל כשיש מה לומר - אומרים. קטש מבין גדול בכדורסל, יש לו מוח מבריק, מאמן גדול וחדשני, והכי חשוב - בן אדם גדול. הוא הפך לחבר".

מה הפתיע אותך במכבי?

"הכרתי את המועדון, כי בעבר הגעתי עם בארסה ועם עוד קבוצות. אבל רק כשאתה בפנים אתה מבין את כל מה שהיא מסמלת ואת המשמעות שלה עבור המדינה. לשחק במגרש של מכבי זה מיוחד, כל הטקסים לפני המשחק, ההמנון, והאוהדים כל כך קרובים.

"הייתי הרבה שנים בפלאו של בארסה ואני מאוד אוהב אותו, אבל באולם של מכבי יש אנרגיה שנוגעת בך ודוחפת אותך. תל אביב היא עיר גדולה ובאותו הזמן קטנה. הם מודים לך ברחוב על שאתה בא לעזור לקבוצה. במהלך המלחמה הרגשתי שהם יותר אסירי תודה על שאני פה במכבי. זו חוויה שלא אשכח אף פעם".

איך אתה רואה את מכבי השנה?

"כמו אהבה שאתה מאבד. קצת לקחתי מרחק אחרי הפרידה. אבל ציפיתי שזו תהיה שנה קשה, כי התנאים והנסיבות לא טובים. אני מקווה שתהיה להם סבלנות וייתנו למאמן לעבוד".

הכתבות ועידכוני הספורט החמים אצלך בטלגרם

להצטרפות