מכבי תל אביב עשתה הערב (שלישי) היסטוריה. ב-1992 זכתה פרטיזן בלגרד ביורוליג (אז גביע האלופות), כשהיא משחקת עונה שלמה מחוץ לבית שלה. 32 שנה אחרי, מכבי מגיעה לפלייאוף אחרי עונה שלמה שבה לא שיחקה בבית, אלא בבלגרד. זה קורה בעונה של 35 משחקים, הרבה יותר ממה ששיחקו אי שם בתחילת שנות ה-90.
ההישג של הצהובים הוא כמעט כמו זכיה בתואר. לשחק טוב זה דבר אחד, להתעלות במאני טיים זה סיפור אחר. כמה פעמים ראינו בעבר קבוצות שמאבדות עונה טובה במשחק אחד. לא מכבי המאוד מיוחדת של העונה. זו היתה הופעת שיא בזמן שיא.
השחקנים של עודד קטש נראו כמי שהלכו לישון עם תוכנית המשחק של המאמן. הם הוציאו אותה לפועל בצורה מושלמת, בעיקר את הפרקים על ניצול היתרון הפיזי והיתרון בריבאונד, אבל גם הפרק על קצב המשחק וכמובן את הפרק של הסגירה ההרמטית של הפנומן מרקוס האוורד.
בעונה שעברה התגלה לכל אירופה צמד הגארדים בראון-בולדווין שהושווה לצמדים הכי גדולים שהיו. העונה זה נעלם כי בראון נעלם. אתמול לראשונה העונה הם חזרו להופעה משותפת וזה היה סולד אאוט. הקאמבק של בראון היה מדהים, אחרי שבחלקים גדולים של העונה הוא היה פשוט מחוץ לעסק ופתאום היא התעורר.
מאז סוף ינואר הוא לא קלע יותר מ-12 נקודות, אתמול היו לו 13 כבר ברבע הראשון. בארבעת המשחקים האחרונים הוא לא קלע שלשה ואתמול ברבע הראשון קלע 3. מאז המחזור ה-13 הוא לא הגיע לאיזורי ה-20 נקודות, אתמול זה קרה במחצית הראשונה. זה נראה שהוא הוציא את כל מה שאגר כל העונה. קוראים לזה התפוצצות.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו