"לשחק כדורסל בימים האלה זה כמו להביא אור בזמן של חושך", כך אומר שחקנה של הפועל עפולה ספנסר וייס, בעוד פרק בסדרת התכבות על המתאזרחים בשעת מלחמה. "התחושה של האנשים קשה ולהביא סוג של נורמליות זה חשוב״, הוא מספר, ״אסור לתת לאף אחד לשלוט בחיים שלנו".
וייס ממשיך: "לראות אנשים שמחים, או אפילו כועסים בזמנים האלה זה חשוב. עבור אוהדים זה נותן הרבה להיות חלק מאירוע, חלק מהקהילה. זה עוזר מאוד להתנתק לשעתיים מכל המצב. זו בהחלט ברכה לשחק כדורסל בימים האלה, זה מאפשר לאנשים סוג של בריחה".
״זה יוצר מצב שיותר שחקנים ישראלים עושים את הפריצה שלהם. הם מראים שהם יכולים להתחרות. זו ההזדמנות הגדולה שלהם"..
ספנסר וייס כבר ותיק בליגה שלנו. זו העונה השביעית שלו כאן. הקלעי בן ה-28, בוגר מיכללת פרינסטון, ערך את המפגש הראשון שלו עם הכדורסל הישראלי כבר בגיל 20 כששיחק עם נבחרת העתודה. אחר כך, כשהחל לשחק כמקצוען, נחת בהפועל גלבוע/גליל, משם כבר למכבי אשדוד, הפועל באר שבע, הפועל חיפה והעונה הוא במדי העולה החדשה הפועל עפולה.
״בבית מלון בתל אביב עם ההורים שלי שבאו לביקור מארצות הברית. שיחקנו יום לפני כן בנס ציונה בפתיחת הליגה והיה לי יום חופש. שמענו את האזעקות בבוקר, אמא שלי, שכבר היתה כאן הרבה פעמים, הכירה את הסיטואציה, אבל אחר כך הבנו שזה הרבה יותר מזה. הם היו אמורים לטוס באותו ערב וחששנו שיתבטלו טיסות. בסופו של דבר לקחתי אותם לשדה התעופה והם המריאו".
״הם ידעו שחשוב שאשאר כאן ואעזור במה שאפשר. ההורים שלי רוצים שאני אהיה בטוח ומוגן, אבל הם מבינים אותי לפני הכל. הם מבינים עד כמה זה חשוב שאני אהיה כאן. היה חשוב לי להישאר כי אני יהודי גאה ובזמנים קשים כאלה אתה מרגיש את זה עוד יותר חזק. אני כאן כבר 7 שנים. זה הבית שלי, זאת המשפחה. לא רציתי לעזוב דווקא בזמן הזה. מעבר לכך היה חשוב לי לעזור ולתרום״.
"חשוב להעלות חיוך על פני הילדים בימים כאלה. הלכנו למספר מקומות בארץ ועשינו הדרכות כדורסל. ראינו עד כמה זה עושה להם טוב ועוזר להם בימים קשים".
״אני יכול לדבר על עצמי. אני מאוד מאוד מחובר למדינה. עבורי זה הרבה מעבר לכדורסל. זה קשר עמוק למדינה. הסבא וסבתא שלי הם שורדי שואה. אני כאן מאז שסיימתי קולג'. בכל פעם שאני נוחת בנמל התעופה בן גוריון אני מרגיש שאני חוזר הביתה".
"מדינת ישראל היתה מפולגת ומחולקת פוליטית לפני המלחמה. היכולת של העם בישראל לחזור ולחיות ביחד מאוד מרשים. כולם מתאחדים וזו גאווה גדולה. הלב מאוד כואב. אני חושב שאין אחד במדינה שלא מכיר מישהו שנפגע או שקשור למלחמה. זו מדינה מאוד קטנה, כולם מכירים את כולם. בימים האלה אנחנו צריכים להיות חזקים ועוד יותר גאים במדינה. חשוב שנגיד לכולם NEVER AGAIN".
"זה מוזר להגיד. יותר משגריר אני מרגיש מסביר. חשוב לי להעביר את האמת על כל מה שקורה כאן. החדשות שרואים שם הם הרבה פעמים ספין של המציאות. לפעמים אני חושב איך אנשים שם יכולים להיות עיוורים למה שקורה כאן, למה שישראל היא באמת. אני לא יודע למה זה,
"סביר להניח שהסיבה שעושים אותנו הזאב הרע היא פוליטית. אנשים רואים או שומעים שורה בחדשות ומסיקים מסקנות. הם לא מבינים את הסיפור. אם האנשים בארצות הברית היו באים לכאן הם היו מבינים כמה הם טועים. הם היו רואים איזה מדינה נפלאה ופתוחה לכולם היא ישראל".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו