איב מודי: "לוקה דונצ'יץ' מבין את המשחק יותר טוב מכולם"

איב מודי (30) מר"ג, שיחק במחלקת הנוער של עירוני ר"ג ובגיל 15 עבר לשחק בתיכון בארה"ב בדיוויז'ן 3. בהמשך שיחק בלימן קולג' וגם היה עוזר מאמן, ואחר כך עבר לצוות המקצועי בשרה לורנס קולג' בניו יורק. בקיץ 2019 הצטרף לדאלאס מאבריקס מהאן.בי.אי ושימש במשך שנה עוזר מאמן במחלקת פיתוח שחקנים, ואחר כך היה שנה אחת במחלקת האנליטיקס. בקיץ האחרון חזר ארצה, וכיום הוא מאמן פיתוח שחקנים בקבוצה הבוגרת של הפועל ת"א ומאמן במחלקת הנוער ובאקדמיה של המועדון.

בשנים האחרונות מדברים הרבה על החשיבות של מאמני יכולות אישיות ופיתוח שחקנים. תרחיב קצת בנושא.

"התפקיד הזה מטרתו לאפשר לשחקנים להתפתח ולמקסם את היכולת. זה נהיה טרנדי כי הכדורסל נהיה חסר עמדות, ואתה צריך להיות בכל רגע עם חמישה שחקנים בעלי יכולות מגוונות. כל שחקן נדרש לעשות הרבה יותר על המגרש, לכן צריך לעבוד עם כל אחד על היכולות שלו. בקבוצת אן.בי.אי אתה צריך למקסם לא רק את השחקנים הבכירים אלא גם את אלו מקצה הרוטציה, וגם לפתח שחקנים צעירים כדי שבעוד כמה שנים הם ייתנו תפוקה משמעותית".

מדובר בשחקנים מקצוענים שעברו הרבה דברים כמו בר טימור, ג'ייקובן בראון, ג'יימס יאנג, עידן זלמנסון ואחרים, גם להם יש מה לשפר ולעבוד?
"פיתוח שחקנים זה לא תמיד לפתח יכולות חדשות, אלא גם לחדד דברים, להתאים אותם לסגנון המשחק של הקבוצה או למצ'אפ של היריבות, ולפעמים גם לעזור להם לשפר ולעבוד דווקא על דברים שהם מרגישים שהם צריכים לשפר ומבקשים ממך לעבוד איתם על זה".

כשעבדת בדאלאס תן דוגמה למשהו שהמאמנים במחלקה שלך עבדו עם לוקה דונצ'יץ'. נראה שאין הרבה מה ללמד אותו.
"ללוקה יש יכולות גבוהות, אבל תראה שהוא משתפר ומוסיף דברים כל שנה. עבדו איתו על הכדרור, והוא גם פיתח את הקליעה מחצי מרחק. גם שחקנים כמו לוקה כל הזמן עובדים ומשתפרים, כי מה שמיוחד בשחקנים האלה שכל הזמן הם רוצים להיות יותר ויותר טובים. עוזרי המאמן הראשיים עבדו איתו (שניים מהם כבר מונו למאמנים ראשיים באן.בי.אי, י"מ) ואני זכיתי לראות את התהליך הזה מקרוב".

אתה זוכר את המפגש הראשון שלך עם לוקה דונצ'יץ' בדאלאס?

"בוודאי. זה היה לפני קדם העונה. ביום הראשון שלי בעבודה, אני נכנס לאולם ורואה את לוקה וג'יי ג'יי בראה יושבים ליד הסל. הם בדיוק סיימו לזרוק. הצגתי את עצמי והוא את עצמו. הוא בנאדם הכי פשוט וסבבה שיש. בלי מניירות, תמיד חיובי. באותו רגע חשבתי לעצמי איזה מטורף זה שבחור מר"ג הגיע עד דאלאס ועובד עם לוקה דונצ'יץ'".

בתור אחד שהיה שם, מה מיוחד בו?

"יותר מהיכולות הפיזיות, מיוחדות בו היכולות הקוגניטיביות והמנטליות. הוא היה עושה באימונים מהלכים שכולם מבינים שהוא פשוט ראה שני מהלכים לפני כולם. אני מסתכל מסביב ואתה רואה את ריק קרלייל ועוד אנשים מהטופ של הכדורסל בהלם.

"הוא קורא את המשחק ומבין אותו יותר טוב מכולם, הוא פשוט ברמה אחרת משלו בהבנת המשחק. זה מה שמיוחד בו. מבחינה מקצועית הוא רכז גבוה וגדול עם יכולות כדרור של גארד, אי אפשר לחטוף לו את הכדור והוא מוסר ברמה גבוהה. הוא מוביל את הדור הבא של השחקנים, שיכולים לעשות הרבה דברים".

תספר לנו קצת על הכישרון של פורזינגיס. משהו שהכי התפעלת כשראית.
"הרשמים הראשוניים הכי נשארים אצלך. כבר במשחקי אימון הראשונים אתה רואה שחקן שהוא בין חמשת השחקנים הכי גבוהים בליגה ונע ללא כדור בצורה מדהימה. שחקן בגובה שלו לא אמורים לזוז בכזו קלילות כמו גארדים. כמובן טווח הקליעה הפסיכי שלו. הוא יכול לזרוק קרוב ללוגו, לקלוע בצורה חלקה ונראה לך שהוא לא מתאמץ בכלל. זה מאוד נדיר, אני לא חושב שיש הרבה שחקנים גבוהים בליגה שיכולים לזרוק כמוהו, אולי עוד אחד".

מה אתה יכול לספר על הבעלים מארק קיובן? מבחוץ הוא נראה איש צבעוני מאוד.
"אתן לך סיפור קטן. הוא מגיע שעתיים וחצי-שלוש לפני כל משחק בית ועולה למגרש עם בגדי אימון ואוזניות ופשוט זורק לסל. אתה רואה שהכדורסל זה התשוקה שלו. הוא משקיע בקבוצה את כל כולו. ראיתי מה זה בעלים שעומד מאחורי הקבוצה, מגיע לאימונים, נפגש עם אנשים באופן פרונטלי. רשמתי לעצמי כמה דפים מיכולות הניהול שלו"

דירק נוביצקי אומנם פרש לפני שהגעת, אבל הוא כל הזמן נמצא שם. יצא לך לדבר לדבר איתו?
"דיברנו כמה פעמים בקטנה, לא יותר מדי. הוא מגיע הרבה לאימונים וגם במשחקים הוא נוכח מאחורי הקלעים. מה שיוצא החוצה זה אפילו לא קרוב למה שהוא באמת. הוא מחובר לקרקע, אתה רואה את הכרת התודה שלו לצוות הרפואי ולפיזיותרפיסטים שליוו אותו, הוא שומר איתם על מערכת יחסים ומתעניין בשלומם. נדיר לראות מישהו ברמתו מתנהג ככה".

מה מייחד את המאמן ריק קרלייל, שמאז כבר עבר לאינדיאנה?

"המוח ההתקפי שלו. הוא גאון התקפי ברמה הכי גבוהה. הוא הביא לליגה דברים חדשים. ראיתי גמישות התקפית, כל משחק היינו פותחים עם תרגיל אחר מעניין שמותאם ליריבה. הצורה שבה היינו חוזרים מפסקי זמן והדרך שהוא מדבר עם שחקנים מיוחדת מאוד. הוא אחד המוחות המבריקים בכדורסל בעשורים האחרונים".

יש לך חוויה אישית ממנו?

"הוא ידע שאני הזר היחיד בצוות האימון, אז יום אחד לפני חג ההודיה הוא התקשר אלי ואמר "היי, זה ריק. אני מבין שאתה בלי המשפחה שלך, אז אשמח שתבוא אלי לארוחה'. הבן אדם מאוד אוהב ג'אז והוא גם נגן פסנתר מצוין, וכשנכנסתי לפני שכולם הגיעו, הוא ישב וניגן. יש לו גם רישיון טיס. הוא בן אדם בתפקוד גבוה שיודע לרדת לפרטים, איכותי עם דרך ארץ. הוא מאמן קבוצה באן.בי.אי ועסוק מאוד, ועדיין היה מנהל איתי, אחד הזוטרים בסגל, שיחות. למדתי הרבה דברים מהצורה שבה הוא מתנהל ומיחסי האנוש שלו".

למה בעצם החלטת לחזור לישראל ולא להמשיך למצוא ג'וב טוב ב-NBA?
"היו לי כמה רעיונות להישאר שם, אבל באן.בי.אי לוקחים את הזמן עד שממנים את אנשי הצוות. בדאלאס גם קרלייל וגם המנהל המקצועי עזבו והיו כמה סימני שאלה, אז חשבתי שאולי כדאי אחזור. ראיתי הזדמנות מקצועית טובה ואתגר מעניין בהפועל וגם חשבתי שנכון לי אישית לחזור ולהיות עם המשפחה. חשבתי שזה יכול להיות חיבור נכון עבורי לעבוד בהפועל. בסוף, הילד מרמת גן חלם להיות על המגרשים בליגה ולכן החלטתי לחזור".

איך זה לעבוד עם הצוות המקצועי בהפועל ת"א?
"לראות איך דני פרנקו, אחד המאמנים המעוטרים והמצליחים בליגה, מתנהל ביום-יום ואיך הוא עובד עם הצוות ועם השחקנים זה מלמד אותי הרבה. יש סיבה למה הוא מצליח כל כך הרבה שנים בליגה. הוא גם בנאדם פתוח וישיר והיחסים איתו תורמים אחד לשני ולקבוצה.

הכתבות ועידכוני הספורט החמים אצלך בטלגרם

להצטרפות

"עם ברק לדרר למדתי רמת מקצועיות גבוהה וגם את מידת האכפתיות מהמועדון ומהשחקנים כפרטים, גם בבוגרים וגם בנוער. אין דבר שהוא לא יעשה עבור השחקנים, לא רק הבכירים שבהם. יש לו גם את הפרופורציות הנכונות שזה דבר חשוב מאוד בכדורסל הישראלי. גם עידו לויט, שהוא יותר צעיר, מביא המון בווידאו ובשעות הארוכות שהוא משקיע עבור הקבוצה, כשאני רואה אותו עובד זה גורם לי לעבוד יותר קשה".