אורן עמיאל ביצע כמה שגיאות מקצועיות וניהוליות שפגעו בו והביאו לעזיבתו המוקדמת, אבל כשמנתחים את ההתנהלות בהפועל ירושלים בחודשים האחרונים - דומה שלא ממש עזרו לו להצליח, וכי לא היתה טעות שלא נעשתה בדרך על ידי הנהלת המועדון.
בניית הסגל. אנשי מקצוע יגידו לכם שלפחות 50 אחוזים מסיכויי ההצלחה בעונה נקבעים כבר בבניית הסגל בקיץ. שעות הערב ב־25 באוגוסט, שבהן הודיעו האדומים על החתמת שלושה שחקנים, קצת סנוורו את כולם והשכיחו קיץ חריג בכל קנה מידה, שבו הסגל הושלם רק בחודש ספטמבר.
המנכ"ל גיא הראל אמר במהלך הקיץ למאמן לשעבר: "לא משנה מי מתחילה ראשונה, משנה מי מסיימת ראשונה", אבל בזמן שקבוצות אחרות הביאו שחקנים (הפועל חולון סגרה את הסגל בתחילת אוגוסט) וכבר החלו להתאמן, האימונים במלחה כללו רק את השחקנים הישראלים, זר אחד או שניים וכמה צעירים שהוזעקו ממחלקת הנוער ומהליגה הלאומית. לא פלא שהקבוצה לא הגיעה מוכנה לפתיחת העונה, ולחלופין שהבעיות לא צצו בשלב מוקדם כשעוד אפשר היה לתקן. ההתנהלות מוזרה עוד יותר נוכח הפורמט החדש של ליגת האלופות, שבו כל משחק חשוב והעונה יכולה להיגמר כבר באוקטובר-נובמבר, בדיוק מה שקורה עכשיו.
אבל מעבר לזמן, יש גם מהות. ההצלחה של עמיאל בנימבורק נבעה מזרים צעירים ורעבים, בסיס מקומי חזק, ומכדורסל אגרסיבי באינטנסיביות גבוהה עם שחקני פנים דומיננטיים (זאק הנקינס למשל).
מה שנבנה בבירה לא דומה בכלום לסגנון המשחק של המאמן (וגם לא לסגנון משחק של מאמנים אחרים), אין בסיס מקומי חזק, אין שחקני פנים דומיננטיים (אז מה הפלא שהקבוצה זורקת 43 שלשות במשחק חוץ מכריע?) ורוב השחקנים לא מצטיינים במשחק ההגנה. ומה עם ניסיון אירופי? האם יכול להיות שקבוצה שמכוונת גבוה בליגת האלופות, מביאה 4 זרים מתוך 6 שלא יודעים לאן הם מגיעים?
אנתוני בנט. "למה משהו שלא הצליח בקליבלנד, במינסוטה, בטורונטו, בפנרבחצ'ה ובג'י־ליג, יצליח דווקא בהפועל ירושלים?", שאל איש כדורסל בכיר מייד לאחר החתמתו של הבחירה מס' 1 בדראפט 2013. בתקופתו הקצרה בבירה נעדר בנט ממשחקים בשל נקע בקרסול ותופעות לוואי של החיסון נגד קורונה, וגם כששיחק לא הותיר חותם גדול מדי.
די ברור שהניסיון ההרפתקני נכשל, ולקבוצה גם היתה אופציה להשתחרר מחוזהו, אבל משחק אחד טוב באירופה - יותר נכון, מחצית אחת טובה - שכנעה את ההנהלה להשאירו. היום אנשים מבינים שזו היתה טעות, ולא פחות חשוב מכך, שהמאמן לא האמין בו ונתן לו חמש דקות בלבד במשחק החשוב בפולין.
ישראלים. בהפועל ירושלים קיבלו החלטה בשנתיים האחרונות לקצץ משמעותית בשכר הישראלים ולאייש את הסגל בשחקנים מקומיים פחות בכירים ממה שהתרגלנו. בעונה שעברה עוד נשארו חוזים מתקופות קודמות, אך העונה המטרה הושלמה.
במקום תמיר בלאט לא הובא שום גארד ישראלי דומיננטי, ובקבוצה הצהירו שהם נותנים אמון ביובל שניידרמן הצעיר. בפועל? הגארד קיבל שלוש דקות בלבד לפני שנפצע.
רפי מנקו היה על הפרק בקיץ, אבל בקבוצה סירבו לצרפו ובחרו להחתים את ווילי וורקמן שמצטיין בעיקר בהגנה (2.7 נקודות בממוצע באירופה). עידן זלמנסון לא המשיך ובמקומו הגיע איתי שגב שמשתכר משמעותית פחות. עמית גרשון, שנחשב עד כה להפתעה נעימה וגם נכלל בסגל המורחב של הנבחרת, היה בעונה שעברה שחקן משני בהפועל גלבוע/גליל, והישראלי הבכיר הוא הקפטן אדם אריאל שקלע 4.8 נקודות בממוצע באירופה בעונה שעברה.
גם במקרה הזה ההנהלה לא הגיבה. לכולם ברור שנדרש חיזוק לסגל הישראלי, כולם מבינים שעמדת הרכז חסרה, אבל למיטב ידיעתנו, גל מקל שישב בבית כמה חודשים לא קיבל אפילו טלפון. "לא קיבלתי בישראל שום הצעה שריגשה אותי", סיפר לי השחקן באכזבה לפני שבועיים. לאנדורה, קבוצה עם יומרות בליגה הספרדית וביורוקאפ, הוא הספיק לעזור בשתי המסגרות לפני שנפצע, אבל כנראה לירושלים הוא לא מתאים.
קיפאון. דומה שאין ויכוח על כך שבניית הסגל נכשלה ושאין התאמה בין המאמן לשחקנים, אך חלק מהתפקיד של המנהל הספורטיבי יותם הלפרין הוא גם להכין חלופות ולדעת להגיב במהירות. בקבוצה הבינו מזמן שת'ון מייקר לא מתאים וצריך להחליפו. ההפסדים נערמו, המצב באירופה קרוב לבלתי הפיך, אבל אף שחקן פנים חדש עוד לא נחת בארנה. על ההתמהמהות התמוהה עם בנט כבר הרחבנו, כמו גם על פספוס ההזדמנות לחזק את הקו האחורי והסגל המקומי במהלך אחד, ומאומה לא קרה. ככה נראית כרוניקה של כישלון, ואיזה מסכנים האוהדים.
יותם הלפרין יהיה המאמן הרביעי שעומד על הקווים מאז עזיבתו של עודד קטש בחודש ינואר, או במילים אחרות - חילופי מאמן בממוצע אחת לחודשיים. כדי שהעתיד ייראה טוב יותר, דרוש שינוי עמוק ויסודי בדרך הניהול ובאופן קבלת ההחלטות. הערב ב־21:00 הפועל ירושלים תארח את הפועל חולון, והפועל גלבוע/גליל תפגוש ב־20:00 את הפועל אילת.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו