מכל הדיבורים על אכיפה־שמכיפה, שוכחים את המקום הכי חשוב שצריך להקפיד בו על עטיית מסיכות, מקום שמרבית האנשים במדינה, כולל אני, לא יכולים להתנהל בלעדיו. כמעט מכל האתרים האחרים המועדים לפורענות־קורונה אפשר להחליט להימנע: את מחלצותיי סרות־הטעם אני יכולה לרכוש גם בחנות המקומית ולא מוכרחה להגיע לקניון, ממופעי ענק של זמרים וכוכבים־לרגע אני יכולה לבחור להדיר את רגליי, ובחתונות - כולל שוות במיוחד (סליחה, אסי ונופר, מזל טוב!) - אני יכולה להחליט שלא להשתתף. אבל אני לא יכולה להתחמק מנסיעה בתחבורה הציבורית, כי אחרת איך אגיע לעבודה? בטיסה על המטאטא שלי? ודווקא שם, באוטובוסים, אפשר למצוא תדיר את כל קשת מתחמקי המסיכות למיניהם, כולל תירוצים שלא ייאמנו.
זה מתחיל באלה שעוטים מסיכה רק על הפה (מהאף הם לא נושמים. אולי יש להם זימים? במלחמת המפרץ הסבירו לאנשים איך לשתות מים - לא יכלו במגיפה להכין איזה תשדיר שירות שיסביר שעוטים מסיכה על הפה וגם על האף, ושעל הפה בלבד זה חסר תועלת?), נמשך עם אלה ש"מחפשים בתיק את המסיכה" מהלך שלוש תחנות, עאלק, ומסתיים באלה שנועצים בך מבט עקום־מזלזל־מתעלם כשאת מבקשת בנימוס שיעטו מסיכה. על המהדרין, אלה שמסירים את המסיכה כשהם צריכים להתעטש ומחזירים אותה אחר כך, אני כבר לא מדברת. תאמרו: תפני לנהג שיבקש לעטות מסיכות? חה, לצחוק או לבכות? נהג אחד אמר לי כהאי לישנא: "היום מסוכן להגיד לאנשים לשים מסיכה".
בימים כתיקונם אין לי בעיה ללכת ברגל את שבעת הקילומטרים מהבית לעבודה, אבל בקיץ הזה עשר דקות הליכה בחמסין הופכות אותי לשלולית. אין עצה ותחבולה. כבר כמה פעמים ירדתי מאוטובוס שהתמלא לפתע בחבורות של חשופי־פנים, וחיכיתי לאוטובוס הבא. לפעמים נסעתי בשלושה אוטובוסים מרחק של כמה תחנות (למרבה הצער, זו טקטיקה שאי אפשר לנקוט בנסיעות בין־עירוניות, זה כבר באמת מוגזם). כבר התחלתי לשחק עם עצמי במשחק המשעשע הבא: דירוג סוציו־מנטלי של הנוסעים לפי מספר הקו: קו 54 - רובם המוחלט של הנוסעים עוטים מסיכות, קו 52 - מיסוך חלקי בלבד, קו 1 - מדגרת חיידקים מושלמת.
אז כשמברברים אינספור מילים על נתב"ג והחוזרים מחו"ל, ולפני שמקבלים החלטות דרסטיות על סגירה של בתי הכנסת בחגים, או מתכננים "לשחד" מנהלי בתי ספר בצ'ופרים כספיים כדי שיחסנו תלמידים, וכמובן לנעול אותנו בבית בסגרים ממושכים - אולי כדאי שמקבלי ההחלטות, שמן הסתם מתניידים במכוניותיהם הפרטיות הממוזגות, יחשבו קצת גם על ה"עמך" ויתחילו את האכיפה בתחבורה הציבורית? מספר מועט של פקחים וכמה קנסות יכולים להיות יעילים להפליא, בדיוק כפי שהם יעילים בהבטחת התשלום עבור הנסיעה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו