כבר הפכנו מורגלים בשערוריות השנתיות המביכות של פרס ישראל, בדרך כלל על הציר המוכר שבין שמאל לימין. אלו משכיחות דווקא את השערורייה הגדולה באמת: מתוך 230 פרסים שחולקו משנת 2000 (הרבה אחרי עידן מפא"י), רק 18 הוענקו לזוכים שאינם ממוצא אשכנזי. מתוך הזוכים ממוצא מזרחי, הרוב לא קיבל אותו כאנשי ונשות סגל בכירים באוניברסיטאות.
ההומוגניות המבהילה של זוכי הפרס חושפת את הגזענות המוסווית של האקדמיה הישראלית המדירה שיטתית מזרחים. בני ובנות הפריפריה הישראלית, שרבים מהם דור ראשון באקדמיה (לפי נתוני השכלת הורים), החלו להיכנס בשערי ההשכלה הגבוהה כבר לפני שלושה עשורים, אך המערכת האקדמית דואגת להשתמש בהם ולזרוק אותם בחזרה לשוק העבודה במקום לטפח ולקלוט אותם.
במכללות אפשר למצוא כמה מרצים ומרצות מזרחים (אך גם בהן רוב הסגל אשכנזי) ובוודאי סטודנטים מרקע מוחלש. אולם מדובר במצב אבסורדי, שבו המדינה מסבסדת את ברוני האוניברסיטאות, אך דורשת מהעשירונים הנמוכים לשלם את מחיר השוק המלא על השכלה הנרכשת במכללות. כמו כן, ניכר שמזרחים מצליחים לפלס דרך בלימודי הדוקטורט שלהם במוסדות הישראליים, אך בהגיעם לרגע האמת, מועדפים על פניהם בוגרי מוסדות יוקרתיים בחו"ל, וכך המחקר והידע שלהם פשוט יורדים לטמיון.
בנייר עמדה שגיבשנו במסגרת פעילותנו בארגון "אקדמיה לשוויון", עמדנו על כך שגם מוסד בתר־הדוקטורט (פוסט־דוקטורט), למשל, חסום בפני מזרחים ודור ראשון להשכלה גבוהה. ישראל אימצה שלב זה כחיוני לקבלת משרה אקדמית, אף שאין זה בהכרח המודל במדינות מערביות אחרות. מדובר בשלב חורץ גורלות, שקובע את מסוגלותם וסיכוייהם של חוקרים להתבסס באקדמיה ולהשתלב בה. בישראל מוסד זה מתפקד כמערכת הסללה נוספת. זהו שלב לאין ערוך יותר תחרותי משלב הדוקטורט, ומועמדים פוטנציאליים רבים, שמשפחותיהם אינן יכולות לספק להם תמיכה כלכלית, אינם יכולים לעמוד בו. למדינה ולמוסדות אין כל מענה להדרה הבוטה המתרחשת בשלב הקריטי הזה.
בתוכניות יוקרתיות, ובפרט במדעי הרוח והחברה, חברי הוועדות האקדמיות אשכנזים ללא יוצא מן הכלל, וכך גם רוב מוחלט של זוכי המלגות. וכך משועתקת "אקדמיה לבנה", שכפרובינציה נידחת של האקדמיה הגלובלית מתגמלת "מצוינות" על פי מדדים שרירותיים, ולאו דווקא ידע רלוונטי לחברה ולמקום.
אנו מאמינים כי יש למקבלי ההחלטות כוח לשנות ולתקן את העיוותים ואת האפליה המבנית הזאת, ומשוכנעים כי רק כניסה דרמטית של דור ראשון להשכלה גבוהה, דרך מלגות בתר־דוקטורט, עבור במשרות תקניות וכלה בשדרות הניהול באקדמיה, תענה לדרישת צדק היסטורי בסיסית שתמנף גם את המחקר הישראלי ותשקף נאמנה את האיכות והמגוון האנושי העצום שבחברה הישראלית.
ד"ר הילה דיין היא סוציולוגית פוליטית וד"ר עמרי בן יהודה הוא חוקר ספרות; שניהם דור ראשון להשכלה גבוהה. השניים חברים בצוות "דור ראשון" של "אקדמיה לשוויון", המארגנת יחד עם מרכז מינרבה באוניברסיטת תל אביב את כנס "דור ראשון להשכלה גבוהה: מבטים ביקורתיים", שייערך היום ומחר בזום
המסננת האקדמית של המזרחים
Load more...