הגירת העזתים: מבט היסטורי ונגיעה עכשווית

דברי נשיא ארה"ב טראמפ במסיבת העיתונאים עם רה"מ נתניהו על הצורך לפנות את האוכלוסייה מהרצועה עדיין אינם תוכנית מפורטת. הם כנראה רעיון ששתי הממשלות בודקות לקראת "היום שאחרי", שעוד לא הגיע. הרי אנחנו בעיצומה של עסקת חטופים שברירית, והאש ברצועה יכולה להתלקח בכל שלב. נתניהו קימץ בדבריו על הרעיון. גם בהתבטאויות אחרי מסיבת העיתונאים הוא הסתפק בחיוב הרעיון, ובציון צורך לבדוק איך ליישמו.

זהירותו של נתניהו אופיינית לכל המדינאים של הציונות ושל ישראל ב-100 השנים האחרונות. הוא וקודמיו התמודדו עם ההאשמה שהגירוש מצוי ביסודו של המפעל הציוני, ושהוא שאיפה מוסתרת של מדינת ישראל. הם לא רצו לספק הוכחה להאשמה הכוזבת, והרי לאמיתו של דבר הם גם כלל לא תכננו לגרש ערבים - לא לפני אוקטובר 23' ולא לפני 48'.

לכן לא זו בלבד שמנהיגי הציונות וישראל לא הציעו גירוש, ואף לא תכננו את הדבר בסתר, כמוכח במחקר ההיסטורי - הם גם מעולם לא הציעו ביוזמתם חילופי אוכלוסייה מוסכמים בתור פתרון לא אלים לסיום המלחמה. בתחילה הם חזרו וטענו שעלייה והתיישבות יהודיות מביאות ברכה לכל תושבי הארץ, אבל גם אחרי שהוכח שאין בכוח טענה כזאת לשכך את המתקפות האלימות של הערבים - הם המשיכו להימנע מהעלאת כל הצעה לחילופי אוכלוסייה מרצון, קל וחומר שלא הציעו גירוש כ"פתרון".

הצעה לחילופי אוכלוסייה (ולא לגירוש) העלתה לראשונה ועדת פיל, שממשלת בריטניה מינתה ב-1936, בזמן מתקפה אלימה של הערבים על היישוב היהודי

הצעה לחילופי אוכלוסייה (ולא לגירוש) העלתה לראשונה ועדת פיל שממשלת בריטניה מינתה ב-1936, בזמן מתקפה אלימה של הערבים על היישוב היהודי. הוועדה הציעה חלוקה שנייה, נוספת על החלוקה הקודמת, שנעשתה ב-1921, בין אמירות ירדן לארץ ישראל המערבית. הפעם, ב-1937, הוצע לחלק בין מדינה ערבית למדינה יהודית זעירה (17% מארץ ישראל המערבית), ולהחליף אוכלוסייה בין שתי המדינות - ערבים שיימצאו בתחומי המדינה היהודית העתידה יועברו לתחומי המדינה הערבית, ולהפך.

ממשלת בריטניה לא אימצה את המלצות הוועדה שלה, אבל עד שהחליטה לא לאמצן התווכחו עליהן מנהיגי הציונות. התומכים במשא ומתן על החלוקה המוצעת ראו בחיוב את חילופי האוכלוסייה, מפני שהם נחשבו הכרחיים לשם יישומה. הבולטים שבהם היו ויצמן ובן-גוריון, ובסופו של דבר גם כצנלסון, שותפו של בן-גוריון להנהגת מפא"י.

הרעיון חזר בדצמבר 1944, בדמות הצעה מרחיקת לכת של מפלגת הלייבור הבריטית (חברה בכירה בקואליציית המלחמה של צ'רצ'יל) לפתור את הבעיה הארץ-ישראלית בעזרת חילופי אוכלוסייה (זאת אותה המפלגה שחצי שנה אחר כך, כשעלתה לשלטון, נקטה בארץ ישראל מדיניות אנטי-יהודית חריפה ביותר). גם פה הגיבה ההנהגה הציונית בתמיכה זהירה. תגובת נתניהו, אפוא, להצעת טראמפ היא דומה - היענות זהירה להצעה מבחוץ על הגירה מרצון.

חילופי אוכלוסייה כן התרחשו, בזמן מלחמת העצמאות ואחריה, אך לא כתוצאה מהסכם או לשם פתרון. יהודים נהרגו או גורשו בכל מקום שהצד הערבי כבש בתחומי הארץ, וגורשו-למעשה מארצות ערב; ואילו ערביי ארץ ישראל - חלקם גורשו, חלקם ברחו מיוזמתם, חלקם גורשו-למעשה (כשברחו מאימת הרג), וחלקם לא גורשו ונעשו אזרחי ישראל. ההיקף המספרי של טרנספר היהודים והערבים היה דומה, ולכן נכון לדבר על חילופי אוכלוסייה שהתקיימו באותן שנים.

המצב הנוכחי דומה גם מפני שצפויה עליית יהודים, בגלל האנטישמיות המוסלמית המאיימת עליהם בארצות המערב, אך בעיקר מפני שהגירת ערבים תהיה תולדת מלחמה שהם יזמו. הרצועה הרוסה, בגלל המלחמה שכפה חמאס במתקפתו הברברית. בלי הריסתה לא היה אפשר להתחיל בניסיון לעקור את הגידול הקניבלי שצמח בה. שיקום האוכלוסייה אכן לא ייתכן אלא בהגירתה. השאלה היא אם שיקום באמצעות פתיחת שערים להגירה מרצון יהיה ישים, או שהעזתים ידבקו באומללותם.

הכותב הוא היסטוריון באוניברסיטת בן-גוריון