לשנה הבאה במג'דל ובאל-קודס

1. מבצע שומר החומות (מאי 2021) נתפס בישראל כניצחון על חמאס. גורמי הביטחון ובעקבותיהם הממשלה דיברו על חמאס מורתע שיכולותיו נשללו. לאחר המבצע אמר הרמטכ"ל דאז ב־INSS כי המבצע "פגע אנושות בארגון חמאס... ההרתעה היום ברצועת עזה הרבה יותר משמעותית". אבל חמאס ראה במערכה ("חרב אל־קודס") ניצחון וצעד נוסף בדרך ליצירת חזית אסלאמית שתוכל להכריענו: לבנון, סוריה, ערביי שומרון ויהודה וערביי ישראל, וכמובן איראן.

בימים האחרונים אני קורא במחקרו המצמרר של יונתן דחוח־הלוי מהמרכז הירושלמי לענייני חוץ וביטחון, על הרקע ל־7 באוקטובר. עוד אחזור למחקר. בינתיים, אתמקד באירוע אחד שרק הוא לבדו ראוי לשמש תמרור אזהרה לדורות, כדי להבין את הברברים שמולם אנו נלחמים, בבחינת זכור ואל תשכח!

2. ובכן, בטקס בצפון רצועת עזה ב־30 במאי 2021 לזכר הרוגי "חרב אל־קודס", הציג המנחה את הכוחות הלוחמים ואמר: "באישורו של אללה תהיינה פעולות צבאיות מעבר לקווי הגבול, ואנו נפשוט עליהם ביבשה, באוויר ובים, מעל לקרקע ומתחתיה". לבמה הוזמן פתחי חמאד, חבר הלשכה המדינית של חמאס. חמאד, שכיהן זמן מה כ"שר הפנים", התפרסם כשטען באפריל 2012 בטלוויזיה המצרית שאין עם פלשתיני מובחן אלא שחצי מתושבי הרצועה מצרים וחצי סעודים.

הנה מקצת דבריו (צפיתי בהם), ששודרו ב"אל־ג'זירה" לעולם הערבי, ולאחר מכן הערותיי: "אנו רוצים שתלכו למסגדים, מכיוון שדבר לא יביס את היהודים אלא המסגד... ואחר כך דבקות בג'יהאד ובאימונים כדי שנתעלה על היהודים, נחצה את הגבולות ונשחרר את אל־זוק (כפר ערבי מ־1948 בסמוך ללבנון). הו, צעירים... היהודים הם עם בוגדני. לא יהיה פיוס עם היהודים... לא יהיה פיוס עם הציונים. אין בידינו עבור הציונים אלא החרב (מעביר את היד על צווארו כסימן לשחיטה)... אני מבקש מאללה שיברך את הקהל ויוציא ממנו גברים... שישפילו את היהודים באישורו של אללה... המלחמה הזו (שומר החומות) היתה ניסוי מקדים לשחרור פלשתין. קדימה לשחרור (פלשתין)... בשנה הבאה היכן ניפגש? במג'דל (אשקלון), באל־קודס (ירושלים), ביפו, ביבנה, באשדוד. האם אתם מוכנים?"

חנוכה היום, 2,191 שנים מפרוץ המאבק על עצמאותנו בארצנו. המאבק נמשך, רק האויב התחלף. בימים ההם בזמן הזה.

3. ראשית, מלחמת דת. שיקולים רציונליים של חורבן או מוות מעולם לא הרתיעו אותם (לכן חשוב שנתפוס אדמה בכל עימות, שכן רק זה יצרוב אצלם את התבוסה וירתיע אותם). שנית, מטרתם היא כיבוש כל ארצנו עד לגבול הלבנון (כלומר, אין משמעות לגבולות 67'; זו המצאה ישראלית כאילו הסכסוך הוא על חלק מהארץ). שלישית, המלחמה אינה מול ישראל אלא מול היהודים (בשיח התיאולוגי האסלאם רואה עצמו מחליפו הנבחר של העם היהודי מול האל) שהם כולם ציונים (מבחינתם, אין הבדל בין הזרמים הפוליטיים או הדתיים בינינו), ולכן חובה דתית ("בדרכו של אללה"!) לשחוט את כולנו.

רביעית, לא מדובר בכיבוש ואף לא ברצח "גרידא", אלא בהשפלת היהודים ("באישורו של אללה"!), כלומר אונס בנותינו, עריפת ראשי בנינו, שריפת הורים וילדים חיים, הובלת החטופים ברחובות עזה נתונים למשיסת הציבור (כלומר החטופים הם הקלף היחיד שנותר בידם להשפלתנו, מעבר להיותם תעודת הביטוח שלהם, ולכן ספק אם יוותרו עליו אפילו בהסכם). חמישית, המערכות שקדמו ל־7 באוקטובר היו מבחינתם ניסוי כלים, ולא פגעו ביכולות חמאס. בניגוד לשיווקן אצלנו, הן נתפסו כהכנה לקראת המערכה הגדולה והגבירו אצל האויב את האמונה שאפשר להכריענו.

4. בעוד אנו נשבעים "לשנה הבאה בירושלים", אויבינו נשבעים "לשנה הבאה באשקלון, בירושלים, ביפו ובאשדוד". זו אינה דוקטרינה המייחדת את ערביי רצועת עזה, אלא משותפת גם לרשות הפלשתינית המחנכת לכך את תלמידיה. חנוכה היום, 2,191 שנים מפרוץ המאבק על עצמאותנו בארצנו. המאבק נמשך, רק האויב התחלף. בימים ההם בזמן הזה.