רפורמה - רק אחרי ניצחון ובחירות

הגיחוך ושיבוש הדעת שבזעקות השבר של יאיר לפיד "אנחנו הרררווובבב" בהפגנה לאחרונה - אסור שיסיטו את תשומת ליבנו מהעובדה שהוא צרח שם בגרון ניחר אִיום מפורש במלחמת אזרחים.

קשה להאמין שפוליטיקאי ירוד וציני כל כך הוא־הוא יו"ר האופוזיציה בישראל, אבל זאת המציאות כרגע, עד שבוחריו יתעשתו. הניסיון מחייב אותנו להתייחס ברצינות לאיומו, ולא להניח שהוא מטפורי בלבד. יש מקום להנחה מחמירה, שהוא לפחות מתכוון לגרסה כלשהי של התנהגות חתרנית ומופקרת דומה לזו שהורידה אותנו לשפל של 7 באוקטובר.

אסור שהתגובה לאיום של לפיד תהיה פייסנית, ובכל זאת אסור שהיא תהיה בלתי מחושבת. שכן זה איום לא מבוטל, גם מפני שאנחנו עדיין במלחמה וגם מפני שציבור גדול וטוב בארץ עבר ועובר מניפולציה תעמולתית חריפה, והיא מצליחה, לפי שעה. לפיד נשען באיומו על הצלחה זו לשבש את שיפוט המציאות של רבים, ועדיין לא נחלצנו מהשפעת השיבוש הזה.

אז איך ליישב בין איסור הפייסנות לבין ההכרח בזהירות? באמצעות דחיית המועד להתמודדות עם איומו של לפיד ולהבראת המשטר הדמוקרטי בישראל. את אלה צריך לדחות עד סיום המלחמה עם איראן.

תחושת הדחיפוּת שניכרה בנאומו המחפיר של לפיד נובעת לא רק מהידרדרותו בסקרים לעומת מתחריו במרכז־שמאל. סיבתה טמונה גם בחששו מההשלכות הפוליטיות הפנימיות שיכולות להיות לעובדה שמלחמת איראן־ישראל עלתה, לפי שעה, על מסלול של ניצחון ישראלי. קריאותיו החוזרות לאורך חודשי המלחמה לסיים את המלחמה בתבוסה מעידות על שיקוליו. הוא פשוט אינו מעוניין בניצחון.

לעומת זאת, הממשלה ותומכיה צריכים לדחות את ההכרעה מול לפיד ומגמותיו האנטי־דמוקרטיות לזמן שאחרי המלחמה, לזמן הניצחון על איראן, שהישראלים כולם (ובהם רוב תומכי לפיד והאופוזיציה) מייחלים לו. צומת ההכרעה הנוכחי מול איראן אינו מתיר אובדן מיקוד ומחייב זהירות, בניגוד לחוסר האחריות של לפיד וגם, במידה לא מעטה, של עמיתיו־יריביו לאופוזיציה.

זה השיקול הלאומי העיקרי. אבל גם מנקודת ראות פוליטית פנימית ראוי לדחות את הבראת הדמוקרטיה עד אחרי המלחמה ולקראת הבחירות הבאות. לפיד מאיים במלחמה פנימית, וזאת הסיבה לנפילתו בסקרים, כי רוב הציבור מבין שהעיקר, חיסול הגרעין האיראני, עוד לפנינו. לא נבון פוליטית להציל אותו עכשיו מעצמו באמצעות חידוש המאבק על הבראת הדמוקרטיה. לוין שוגה בהיערכות לעימות עכשיו עם בג"ץ; זה לא הזמן לפטר את היועמ"שית; ובן גביר מזיק בערעור חוזר של הקואליציה. הכל צריך להידחות, ולא רק למען ביטחון המדינה, אלא גם משיקולים פוליטיים פנימיים.

הממשלה ומפלגותיה צריכות להגיע אל ההתמודדות למען רפורמה במשטר הדמוקרטי אחרי ניצחון צבאי־מדיני ברור, כשישראל תשוחרר מהאיום הגרעיני האיראני. רק אז יהיה אפשר לקבל מנדט חד־משמעי מהציבור לרפורמה דמוקרטית. זה תנאי הכרחי שבלעדיו אין היתכנות פוליטית לרפורמה שהיא אכן חיונית לישראל. אחרי ניצחון ברור במלחמת איראן־ישראל, הממשלה ומפלגותיה צריכות ליזום בחירות. בבחירות הן יוכלו להתבסס על הניצחון ולקבל מהציבור מנדט ברור למצע של רפורמה מאזנת ביחסי הרשויות.

אסור שהתגובה לאיום של לפיד תהיה פייסנית, ובכל זאת אסור שהיא תהיה בלתי מחושבת. שכן זה איום לא מבוטל, גם מפני שאנחנו עדיין במלחמה וגם מפני שציבור גדול וטוב בארץ עבר ועובר מניפולציה תעמולתית חריפה, והיא מצליחה, לפי שעה

זאת בדיוק האפשרות ששופטי הרוב בבג"ץ חוששים מפניה, ודווקא לכן על הממשלה לאמצה - ליזום בחירות שסדר היום שלהן יהיה לא רק מסקנות מתבוסת 7 באוקטובר ומהניצחון שיבוא כמקוּוה על איראן, אלא גם חילוץ ישראל מהמשבר המשטרי־חוקתי.

רק הסמכה ברורה של הבוחר הישראלי להסדיר בחוקי יסוד את יחסי הרשויות תוכל לסכל את הקיצוניות הלעומתית של "שחקני הווטו", בג"ץ ועימו מפלגות האופוזיציה. זו הדרך לניצחון הדמוקרטיה על בסיס הכרעה ציבורית ברורה ואחריה פשרה ראויה וקונסטרוקטיבית בין המפלגות הציוניות.