בשקט־בשקט, רחוק מהעין, ילדים שעברו תקיפה מינית לא מקבלים טיפול רפואי. זה קורה בגלל סכסוך על סמכויות בין גופים וגורמים ממשלתיים, כל גורם מפיל אחריות על מישהו אחר.
יותר מעשור שמשרד הרווחה ומשרד הבריאות, משטרת ישראל והמכון לרפואה משפטית יודעים שיש בעיה עם קטינים שעברו תקיפה מינית ואונס. בישראל קיימים מרכזי הגנה לקטינים, תחנות משטרה המתמחות בילדים עם אנשי מקצוע שיכולים לנהל חקירת ילדים, עובדת סוציאלית, שוטר, סביבה מכילה ונעימה, עיצוב ביתי, צעצועים, מטבח שאפשר להכין בו כוס שוקו או סנדוויץ', וגם רופא.
במצב הזה, שבו הסכסוך המתמשך בנוגע לחקירות ילדים לא נפתר והגורמים המעורבים לא מצליחים לשבת לדיון מקצועי ולהגיע להכרעות, נמנעת מקטינים הזכות לקבל טיפול פסיכו־סוציאלי או רפואי
למרבה הצער, המרכזים האלו פועלים עד ארבע אחר הצהריים ורופא מבקר בהם פעם או פעמיים בשבוע בימים קבועים, מה שלא מאפשר לתת מענה חירום. אך ילדים נאנסים בלי לתאם שעה עם הרופא, ונערות עלולות להיפגע מינית בסוף השבוע כשהמרכז סגור. זה לא מאפשר לאסוף ראיות מייד לאחר התקיפה, לדגום דנ"א ולפתוח ערכת אונס, ולכן חלק מהרופאים שעובדים במרכזים האלו לא הוכשר לתת מענה חירום והם אינם מוסמכים לאסוף ראיות ולכתוב חוות דעת לאחר תקיפה מינית.
ניתן היה להניח, אם כך, שילדים יופנו למרכזים האקוטיים. ב־11 בתי חולים בישראל קיים חדר אקוטי מיוחד לטיפול בנפגעות ובנפגעי תקיפה מינית מייד לאחר האירוע. כחלק מהמיון בבית החולים אך בחדר נפרד ובפרטיות, מגיע צוות שהוכשר והוסמך לתת מענה לאחר תקיפה מינית גם בהיבט הרפואי (מתן תרופות למניעת מחלות מין ואיידס, מניעת היריון, טיפול בפציעות וחבלות), גם בהיבט הפסיכו־סוציאלי, וכמובן, גם מבחינת איסוף הראיות.
הצרה היא שילדים הם לא מבוגרים קטנים, ותשאול של ילד בידי צוות רפואי לגבי האירוע הוא אירוע מורכב וטראומטי, אבל גם בהיבט הפלילי עשוי להשפיע על הגרסה של הילד, להשתמש במושגים לא מוכרים ולבלבל את הקטין.
את הגרסה הראשונית עדיף שילד ימסור לחוקר ילדים או לחוקר נוער שהוכשר לכך, וכאן מתחילה הבעיה. חוקרים אלו אינם זמינים 24 שעות ביממה, לעיתים לוקח ימים ארוכים עד שמתפנה אחד, ובינתיים חלון הזמנים מצטמצם והסיכוי לדגום דנ"א מהגוף של הקטין הולך לאיבוד.
בשל המורכבות והמחלוקת בין הגופים השונים, בחלק מהחדרים האקוטיים בבתי החולים פשוט לא מקבלים עוד קטינים. כן, קראתם נכון: אם תגיעו עם בנכם בן ה־10 שהותקף על ידי עבריין מין בגן השעשועים או עם בתכם בת ה־13 שהלכה לקומזיץ על החוף ונאנסה על ידי נער גדול ממנה - בית החולים יסרב לטפל בהם. וכן, זה כבר קרה ומשרד הבריאות יודע על המקרים האלו.
לעיתים הצוות, מרצונו הטוב ולשיקול דעתו, מעביר את הקטינים לבית חולים אחר שמועיל בטובו לטפל, אך לא קיים נוהל מסודר שקובע מה יש לעשות ומי אחראי.
במצב הזה, שבו הסכסוך המתמשך בנוגע לחקירות ילדים לא נפתר והגורמים המעורבים לא מצליחים לשבת לדיון מקצועי ולהגיע להכרעות, נמנעת מקטינים הזכות לקבל טיפול פסיכו־סוציאלי או רפואי. דחיית קטינה מטיפול אומרת שהיא לא תקבל גלולה למניעת היריון או תרופות למניעת הדבקה באיידס. הפציעות והחבלות שנגרמו לילד שנאנס יישארו לא מטופלות, וכל זה בניגוד לחוק שקובע בפירוש שאסור להפלות על רקע גיל בקבלה לטיפול רפואי.
ועד שהסכסוך בין הגורמים הניצים לא ייפתר, עברייני המין המתועבים ביותר יוכלו להמשיך לפגוע, כי הסיכוי להרשיע על סמך עדות של ילד שניתנת בחלוף זמן רב ללא ראיות תומכות נוספות הוא אפסי.
כך, המריבה בין משרדי ממשלה וגרירת הרגליים של משרד הבריאות בנוגע להסדרת טיפול החירום בקטינים יעלו לנו כחברה בקורבנות נוספים.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו