מדינת כל חייליה

כבר שלושה עשורים כמעט ישראל נמצאת במשבר שנקרא "גיוס חרדים" ושוויון בנטל. כבר שלושה עשורים מתנהל שיח חירשים, ובעיקר מתנהל איום פוליטי, מפלגתי וקואליציוני.

גם עכשיו, כשהמשבר נמצא בשיאו, הוא לא ייפתר, מכיוון שלאף גורם המעורב בזה אין כל כוונה לפתור אותו. פתרון הסוגיה ישנה את פני מדינת ישראל כולה, ומזה חוששים כל גוני החברה הישראלית: החילונים שמעוניינים בשוויון, החרדים שבינתיים לא מעוניינים - וגם הערבים, שיכולים דווקא לזכות גם הם אם הפתרון יכלול אותם.

אף ראש ממשלה בשלושת העשורים האחרונים לא העז לקחת את המושכות לידיים ולהחליט בעניין. כולם תלויים במפלגות החרדיות, שמאז קום המדינה בן־גוריון ראה בהן קבוצה שנרדפה באירופה וסבלה מאוד, ובסך הכל רצה שהסטטוס־קוו יישמר כדי לשמור עליהן בישראל.

השיח על הגיוס מתמקד כבר שנים רבות בעיקר בחרדים, וכמעט לא נוגע בערבים. אם יש אזכור כלשהו - הוא בשוליים. הסיבה ברורה: איש ממקבלי ההחלטות לא מעוניין לפתוח אפשרות כזו. איש ממקבלי ההחלטות לא מעוניין לפתוח בשיח עם האוכלוסייה הערבית, כי הדרישה תהיה ברורה - השתלבות מלאה, ושישראל תהיה מדינת כל אזרחיה.

זו הסיבה העיקרית, נוסף על עוד סיבות, לדעתי, שהן ביטחוניות: החשש שלערבים במערכת הביטחון תהיה תקרת זכוכית שבשלב כלשהו בג"ץ יאלץ את הצבא לבטלה, וכך נקבל בעוד 30 או 40 שנה מפכ"ל, רמטכ"ל או ראש שב"כ ערבים.

התרומה למדינה לא חייבת להיות צבאית. גם כאן המדינה - או ליתר דיוק מקבלי ההחלטות שבה - לא רואה את הערבים כחלק מהעניין. אף שבעשור האחרון שיעור הערבים שמשרתים בשירות אזרחי גדל בעשרות אחוזים, עדיין חסרים תקנים ותקצוב משמעותי.

כל התפיסה של שירות אזרחי צריכה להשתנות כדי שתכיל את כל גוני החברה בישראל, והשינוי הזה חייב להיעשות במשותף עם בעלי העניין. כפי שלא יכולים לגייס חרדים לצבא בכוח - כך גם לא יוכלו לגייס ערבים לשירות אזרחי בכוח.

המטרה של שירות למען הקהילה אמורה להיות בסיס לערבות הדדית, לדאגה לפרט, לכלל ולנתינה, ודווקא הציבור הערבי, שיותר מחצי ממנו הם צעירים, יכול לתרום תרומה אדירה ליישובים שלו, לאזור שלו ולארגונים הנמצאים בתוך היישובים הערביים. צריך לדעת לבנות מנגנון אזרחי נכון וראוי, שיקבל תרומה של שנתיים-שלוש מחייו של צעיר ויידע להשיב את זה בלימודים, בהכשרה ובהשתלבות.

כל התפיסה של שירות אזרחי צריכה להשתנות כדי שתכיל את כל גוני החברה בישראל, והשינוי הזה חייב להיעשות במשותף עם בעלי העניין. כפי שלא יכולים לגייס חרדים לצבא בכוח - כך גם לא יוכלו לגייס ערבים לשירות אזרחי בכוח

האם ישראל יכולה להיות מדינת כל מי שמשרת אותה? מבחן התוצאה אומר שלא. כי אף שחלקים נכבדים מהחברה הערבית משרתים בצבא ובשירות האזרחי, המדינה עדיין לא מצליחה להכיל אותם. ידוע על ניסיונה של העדה הדרוזית ועל הנתינה שלה למען המדינה ולמען העם היהודי. ומה בסוף קיבלו בני העדה? את חוק הלאום ואת חוק קמיניץ.

השינוי יכול להתרחש, יותר משאנחנו חושבים, אך צריך מנהיגים שיסמנו מטרה וידאגו לנהל דיאלוג נכון, שיבטיחו שישראל תהיה מדינת כל מי שמשרת בה או אותה. מדינת כל חייליה.