הכל היה ערוך ומוכן אתמול להודעת פרישה של גדול השוערים בהיסטוריה, קפטן יובנטוס ג'יאנלואיג'י בופון. בגיל 40 ו־4 חודשים, אחרי 678 הופעות בליגה האיטלקית, ובקריירה שבה השיג הכל חוץ מזכייה בליגת האלופות, כולם ציפו למסיבת עיתונאים דרמטית, מלאה בדמעות, שתסתיים בתליית הכפפות ובשירה ספונטנית של ההמנון האיטלקי.
אבל בופון, כמו בופון, לא מפסיק להפתיע. אחרי שהודיע שיעזוב את הבית שלו ב־17 השנים האחרונות, כולל הישארות בקבוצה אחרי ירידת הליגה בעקבות פרשת הקלצ'יופולי, פתאום הוא מדבר על הצעות מעניינות שזרמו לכיוונו לאחרונה. בכלי התקשורת באיטליה ידעו לדווח כי את עיקר העניין בסבא ג'יג'י הביעה ליברפול, ושגם ריאל מדריד ופריז סן ז'רמן בתמונה.
לגבי השתיים האחרונות אפשר להביע ספק גדול אם זה באמת נכון. ריאל, גם אם תחפש מחליף לקיילור נבאס, בוודאי תרצה שוער עם אופק לכמה שנים. ועם כל הכבוד ליכולת הבלתי נתפסת שהשוער הטוב בעולם לגילו מציג - זה לא מה שריאל מחפשת. גם האלופה הצרפתית, שתמשיך לנסות ולבנות את עצמה כמועדון ואלוהים יודע כמה זמן זה ייקח לה, תתקשה לבנות על שוער שיכול לתת עוד עונה אחת, מקסימום שתיים, וגם הן לא בהיקף מלא.
נשארנו עם ליברפול. סימון מיניולה כנראה לא יישאר, לוריס קאריוס מציג העונה יכולת משופרת אבל סובל מחוסר יציבות. האם הקשיים במו"מ מול רומא על השוער אליסון (שבו ריאל מדריד גם מעוניינת) יובילו בסופו של דבר את השוער הכי סנטימנטלי לאצטדיון הכי סנטימנטלי, כשקאריוס שוער שני שיכול לשחק הרבה ולתת למבוגר האחראי מנוחה בגביע ובליגה?
אז אחרי ששידכנו את בופון לקלופ, כדאי לחשוב לעומק אם הרומנטיקה היא זו שצריכה להשפיע על בופון בקבלת ההחלטה אם להישאר בין הקורות או לפרוש. איקר קסיאס, אחד מחבריו הטובים של השוער האיטלקי, חיפש את עצמו אחרי שעזב את ריאל, ולא ממש מצא. הקדנציה שלו בפורטו התאפיינה בסימנים של דעיכה משמעותית לשוער הנפלא הזה, שמהרגע שעזב את הברנבאו, נראה כמו מישהו שאיבד את דרכו.
זה בעיקר קורה לשחקנים ששיחקו כמעט כל חייהם במועדון אחד. ובופון הוא כזה, בניכוי תקופת הנוער שלו שגדל בפארמה. שחקן של הסרייה אה, שפתאום צריך להתרגל לכדורגל אחר, לסגנונות שונים, לחוליית הגנה אחרת, לשפה זרה (והוא לא ממש שולט באנגלית).
כל אלה יכולים להוביל בסופו של דבר לדעיכה, וליכולת שהוא עצמו לא רוצה שיזכרו לו בשלהי הקריירה המפוארת שלו.
