האיראנים לא מרגישים בטוחים בשום מקום

החיסול של מדען הגרעין מוחסן פחריזאדה הוא הישג משמעותי במערכה הכוללת של ישראל וארה"ב נגד פרויקט הגרעין האיראני. האיש היה מבוקש משך שנים רבות על ידי המוסד. חיסולו מהווה מכה מורלית אבל גם מקצועית לאיראן. פחריזאדה היה ראש התוכנית הצבאית הסודית במסגרת הפרויקט הכולל של איראן. לפני שנתיים, באותה מסיבת עיתונאים שבה הציג ראש הממשלה נתניהו את ממצאי הארכיון הגרעיני האיראני, הוא נקב במפורש בשמו של פחריזאדה. "תזכרו את השם הזה. מוחסן פחריזאדה", הוא אמר.

בשבועות האחרונים היו פרשנים כמו מארק דובוביץ' שהתנבאו וכנראה ידעו על מה הם מדברים, שבעקבות תבוסת טראמפ תהיה האצה של תהליכים נגד איראן. אולי בניסיון להשלים פערים ולהספיק מה שאפשר עד שייכנס ממשל ביידן, שכבר הכריז על כוונתו לחזור להסכם הגרעין.

מבצעים מסוג זה שהושלם באיראן מגבירים את המתח ומקטינים את מרחב הגמישות של ביידן ואנשיו. קשה להאמין שזה מסוג הפעילות שראש הממשלה נתניהו היה מיידע עליה מראש את הנשיא הנבחר ביידן. זה גם לא משהו שביידן היה רוצה לדעת, כי זה הופך אותו בעיני איראן לשותף של ישראל. לפי ההדלפות האנונימיות של "בכירי מודיעין אמריקנים" ל"ניו יורק טיימס", שהצביעו על ישראל כאחראית לחיסול, הם כבר מיישרים קו עם ממשל ביידן. בימי אובאמה חיבל הממשל במאבק נגד חיזבאללה ואיראן על ידי חשיפות כאלה. 

אבל איראן כבר הוצגה כמארחת של אל־קאעידה, ארגון טרור שנלחם שנים נגד ארה"ב. החיסולים האחרונים מלמדים על שיטת פעולה מסוימת שישראל ככל הנראה בוחרת לפעול על פיה. האם זה עוד מאותו דבר, שישראל ביצעה בתקופות קודמות על ידי המוסד? לא, משום שמדובר בחיסול בסדר גודל של קאסם סולימאני. מדברי פרשנים בכירים בערוצי הטלוויזיה בסוף השבוע, אפשר היה להתרשם שישראל לא מקבלת אחריות על התקיפה בצפון איראן. 

ועם זאת, רצף הפעולות מאז ההשתלטות על ארכיון הגרעין האיראני יכול ללמד שלישראל יש נוכחות בעומק המערכת האיראנית. היא יכולה להגיע להרבה מקומות. האיראנים לא יכולים להרגיש בטוח בשום מקום. פעולות מהסוג הזה פירושן שישראל או ארה"ב לא ילכו בשיטה של מכה צבאית אווירית רועשת להשמדת היכולות הגרעיניות בסגנון של זבנג וגמרנו.

יש דבר נוסף שאפשר ללמוד מהפעולה. הוא נוגע לפוליטיקה הפנימית בישראל. בממשלה הזאת, המסורבלת בתולדות המדינה, מתחת לכל הרעשים, מסתמנת אחדות בין נתניהו, גנץ ואשכנזי בנושא פעילות מבצעית. זה מבצע נועז עם פוטנציאל סיכון גבוה של תגובות האויב. התלקחות כוללת לא נמצאת בתפריט. מאחורי מסך הברקוביצ'ים, הברקים, המסיתים הפוליטיים, מתבצעות הרבה פעולות שבמצב נורמלי היו עושות כותרות ענק. יותר מזה: לא זכורה תקופה עם רצף כזה של פעילות צבאית ביטחונית, בעיקר בסוריה ובאיראן. השאלה עכשיו: מי הבא בתור? מה יקרה עד חילופי השלטון בוושינגטון. האם האיראנים עכשיו אומרים לעצמם: עברנו את טראמפ, נעבור גם את זה?