תפקידו של בית המשפט

בתגובה לדיון בבג"ץ בעתירות נגד חוק יסוד: הלאום, קראתי במאמרי דעות כי "הדיון בחוק הלאום הוא שלב בהפיכת הגלימות", וכי "שופטי העליון מזרזים את ביטול הדמוקרטיה". נו, איך שגלגל מסתובב לו. אני עוד זקן מספיק כדי לזכור את שרת המשפטים איילת שקד נואמת בכנסת לפני ארבע שנים על כך ש"הכריזו כאן על מותה של הדמוקרטיה כל כך הרבה פעמים, שעשוי להתקבל הרושם שאולי לא רק לחתולים יש תשע נשמות", ומכריזה בכנס העמותה למשפט ציבורי ש"הדמוקרטיה הישראלית בריאה כמו שור". אז הנה, כעת דיון בבג"ץ מסמל את מותה של הדמוקרטיה. 

מיהרו לעשות גם ראש הממשלה ויו"ר הכנסת, ופוליטיקאים נוספים, והכריזו כי אין סמכות לבג"ץ לדון בחוק היסוד. האמת היא ששאלת הביקורת השיפוטית על חוקי יסוד היא סבוכה. מאוד. במדינות רבות בעולם ערכי היסוד של השיטה מגבילים באופן משתמע או מפורש את היכולת לשנות את החוקה. במדינות שונות בתי משפט אף מפעילים סמכות לביקורת שיפוטית גם על נורמות חוקתיות. במדינות אחרות סמכות כזו נדחתה. 

ובישראל, האם יש סמכות כזו? האם סמכותה של הכנסת לכונן חוקי יסוד או לתקנם מוגבלת? ואם כן - מכוח איזו דוקטרינה? הרי בית המשפט כבר ציין בעבר, בהערות אגב שונות, שיש ערכי יסוד המגבילים אף את הסמכות המכוננת של הכנסת, והעם לא הסמיך את הכנסת לבטל את ערכי היסוד אלא לפעול במסגרתם. והכנסת עצמה כתבה מפורשות בחוק יסוד: הכנסת, בחוקי היסוד בדבר זכויות האדם, בכללי האתיקה של חברי הכנסת ובחוקים אחרים, שערכי היסוד של מדינת ישראל הם היותה מדינה יהודית ודמוקרטית. מה משמעות היותם ערכים אלו ערכי יסוד? מה מעמדם המשפטי? 

אלו שאלות כבדות משקל, שראוי שיתבררו על ידי בית המשפט. אך כדי לדון ולהכריע בהן - על בית המשפט היה לדון בעתירות, וטוב שעשה זאת בהרכב מורחב לנוכח מורכבות הנושא וחשיבותו. אז אל תיתנו לכל מיני גופים ופוליטיקאים להטעותכם: בית המשפט כבר דן בעבר בכמה  פסקי דין בחוקי יסוד ובתיקונים להם והדמוקרטיה לא מתה.

האמת היא שזהו בדיוק תפקידו של בית המשפט. הרי יש לבית המשפט סמכות לפרש חוקי יסוד. מה על בית המשפט לעשות אם מולו סתירה בין שני חוקי יסוד? הוא אינו יכול להכריז Non Liquet ("זה לא ברור") ולהותיר את הסתירה ללא הכרעה. הוא חייב להכריע. עליו או לפרש את חוקי היסוד בהרמוניה כך שיחיו יחד, או, אם אי אפשר ליישב את הסתירה בפרשנות, לקבוע כי הוראה חוקתית אחת גוברת על האחרת. הכרעה זו נובעת מתפקידו כבית המשפט. 

יניב רוזנאי הוא פרופסור חבר בבית ספר הארי רדזינר למשפטים, המרכז הבינתחומי הרצליה