הציבור דורש: פחות פייק, יותר יציבות

ביום חמישי ייסגרו הרשימות, אבל אל תצפו להפתעות גדולות מדי. אל המערכת הפוליטית לא הולכים להיכנס גיבורי־על או כוכבים שיטלטלו אתכם.

בנט לא מתכוון להביא שמות מפוצצים, אלא אנשים פחות מוכרים אך עם רקורד בעשייה. אצל סער יצורפו בעיקר תומכי ליכוד נוספים, ובליכוד - מדברים על אורלי לוי, ואולי על שריון דמות שבמקרה הטוב תהיה שוות ערך לגל הירש. נחמד. בסדר. לא משנה את המפה.

ספק אם צירוף כוכב בשבוע שנשאר ישנה משהו. זו מערכת בחירות של ראשי המפלגות. אנשים יצביעו לביבי, לסער, ללפיד, לבנט וכו', לא לרשימה של כוכבים נוצצים, ולא משנה מי יהיה שם. אפילו איזנקוט, שרבים במערכת הפוליטית הרגישו שהוא "גיים צ'יינג'ר", כנראה לא היה מטה את הכף. והאמת? יכול להיות שזו בשורה טובה, הציבור השתנה.

המפלגות מבינות את מה שהציבור מסמן להן - שבענו כוכבים, סיימנו עם ריאליטי המצטרפים לרגע.

ההתרסקות של חולדאי היא דוגמה נהדרת. חולדאי חשב שייכנס למערכת הפוליטית, יאחד תחתיו את השאר ויוציא את נתניהו מלשכת ראש הממשלה. קלי קלות. רק דבר אחד הוא לא הביא בחשבון: הריח והאווירה שמשאירה אי־עזיבתו את לשכת ראש העיר. התחושה שחולדאי נכנס לפוליטיקה "על תנאי", ואם לא יצליח, יחזור לקומה ה־12 - קלקלה את הבשורה.

כך קרה גם לבוגי - הרמטכ"ל מהליכוד חבר ללפיד במרכז, ומדלג עכשיו למפלגה חדשה מעורבבת מכל הבא ליד, שמצניחה אותו אל מתחת לקו האדום.

לעומתם, לפיד שרד את המדבר האופוזיציוני, דילג על העזיבות (שלח ובוגי), לא זז ממקומו, הפגין יציבות, בנה את השטח ויהיה זה שככל הנראה יזכה בתואר המפלגה השנייה בגודלה בישראל.

גם מרצ לא זזה מעמדותיה, לא מתרפסת, לא מנסה להחליק למרכז, הודיעה שלא תבצע חיבורים וזוכה ליציבות.

אפילו מרב מיכאלי, שנשארה לבד אחרי עריקת שמולי ופרץ לממשלה, בילתה את ימיה באופוזיציה בחקיקה, נלחמה על הפריימריז ומתחילה להעיר את הדינוזאור העייף הנקרא מפלגת העבודה.

הציבור התבגר, והאמת היא שבמערכת בחירות רביעית אין ממש פלא שהוא זועק לדרך ברורה, ובעיקר ליציבות.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
Load more...