תנועת העבודה לא יכולה לעמוד רק על רגל אחת

השמאל שלי רוטט מהתרגשות למראה דגל ישראל; שולח את בניו ובנותיו לשרת ומאוהב בחיילי צה"ל; בוכה את הנשמה כשחייל שלנו נופל; משותק מעצב ורועד בגופו בצפירה המבשרת את זכרם של 6 המיליונים שנספו בשואה ברצח עם גזעני שלא היה כדוגמתו; טומן פתק בכותל ומלטף בהתרגשות את אבניו; דוחה על הסף את הצביעות של בית הדין בהאג ונלחם באנטישמיות.

השמאל שלי יודע כי ביטחון ישראל קודם לכל, כוחנו בעצומתנו והשלום הוא נכס אסטרטגי; כן, השמאל שלי מבקש שלום ורודפהו – באהבה ובנחישות; יודע כי שלמות העם עדיפה על שלמות הארץ, וקדושת החיים על קדושת האדמה; מפנים כי למרות שלעם היהודי זיקה לארץ כולה, אין מנוס מפשרה כואבת; מעדיף מדינה עם רוב יהודי ברור בשטח יותר קטן – מההיפך; רואה בשליטה בעם זר, כישלון מוסרי; יודע כי ישראל חייבת ליזום ולמנוע מהימין ומפעל ההתנחלויות להכתיב עובדות שיקברו את החזון הציוני.

השמאל שלי מאמין בחברה סולידארית ומתנגד בתוקף לכלכלה המשרתת רק את האחוזון העליון; משוכנע כי המדינה אחראית לספק לאזרחיה שירותים חברתיים משובחים, ולא להפקירם לג'ונגל של "השוק החופשי"; יודע כי משטר ההפרטה של הימין הרעיב את השירותים הציבוריים; וכי בזכות השקעה של המדינה צומחת כלכלת היי-טק משגשגת; יודע כי כל אדם מכל מין, לאום, מגדר, נטייה מינית, או מעמד כלכלי – זכאי להזדמנות הוגנת: לחינוך איכותי, שרותי בריאות, להיות נאהב במדינתו – וחופשי בה.

השמאל שלי יודע כי הדמוקרטיה הישראלית איננה רק מושג טכני אלא סך שלם של ערכים, ונחוש להילחם בכוחות הקמים עליה; מגן על שלטון החוק, ועל קבוצות מוחלשות בחברה הישראלית שנופלות לו קורבן; השמאל שלי לא יאפשר לאדם חזק לנצל את כוחו כדי להימלט מדין צדק, ובוודאי לא יסכים כי מאדם מוחלש – ימנע דין צדק; מאמין בערך השוויון ורואה בישראל היהודית והדמוקרטית יצירה שלמה; אוהב ומכבד את מסורת ישראל, ועומד על זכותו של כל אדם לחיות לפי אמונתו, להתחתן, ולהוליד ילדים במדינתו; יודע כי הכפייה הדתית מרחיקה ולא מקרבת; כי קירוב לבבות איננו רק סיסמא, ואלו שמקדמים סדר יום של גזענות כלפי ערבים הם אלו שגם מחרחרי ריב ומדון בתוך היהודים.

השמאל שלי זוכר את רצח רבין ואת ההסתה שקדמה לו, כי היא מוסר ההשכל לעתיד לבוא: באשר לתוצאותיה של הסתה ימנית, והיעדר עמידה איתנה מולה.

השמאל שלי הוא השמאל של תנועת העבודה – היחידה שיכולה להיות בטווח הארוך אלטרנטיבה של שמאל ציוני-לאומי וגם סוציאל-דמוקרטי, מול הימין. זה הבסיס, ואין בלתו. הבסיס הזה רחבי דיו להכיל רבים מכל הגוונים, אבל לא יכול להכיל את מי שמנהלים מסע קדוש כדי לבזותו.

לתנועת העבודה שתי רגליים: ציונות וחברה. היא איננה יכולה לעמוד רק על רגל אחת, ושומה עליה להוקיע מתוכה כל מי שמגלה רצון מופגן לכרות את אחת מרגליה הנ"ל. זה צודק, מתבקש ויש יאמרו שאפילו אלקטורלי.  

עו"ד ערן חרמוני, מזכ"ל מפלגת העבודה. בעבר מנהל המרכז הרעיוני-חינוכי בקרן ברל כצנלסון, וממייסדיה של תנועת "שמאלה-שמאל ציוני ישראלי"