מכבי ת"א עדיין חולמת על מקום בפלייאוף היורוליג העונה, אבל החל מאתמול היא הביאה על עצמה מצב שהופך את התקווה הזאת לתיאורטית בלבד. עשרה מחזורים לסיום ועל הצהובים לנצח כמעט את כל המשחקים שנותרו להם, וגם אז הסיכוי להעפיל לשמונה הגדולות לא מובטח ולא תלוי בהם.
ההפסד במינכן הסביר למכבי כי אולי היא רוצה פלייאוף, אבל בפועל היא קבוצת תחתית, כי לא היה זה הפסד רגיל, אלא הפסד כפול בקרב ישיר על מקום בפלייאוף. הדלת, כך נראה, נסגרת בפניה.
זו לא הפעם הראשונה שסקוטי ווילבקין מחטיא שלשת ניצחון עם הבאזר, אבל אי אפשר להפיל עליו את ההפסד במשחק שמכבי היתה חייבת לנצח. ההחטאה שלו היא רק הסימפטום ואינה הסיבה האמיתית להפסד כמו רבע אחרון גרוע וחוסר יכולת של מכבי לנצל הזדמנויות.
מכבי שוב הוכיחה חוסר עקביות במשחק שלה, והיעלמותה ברבע האחרון היא ההוכחה לכך. באיירן אמנם מתחרה על תואר הפתעת העונה ביורוליג, אבל אתמול היתה בינונית עד חלשה מאוד בשלושת הרבעים הראשונים - ועדיין רבע אחד טוב, האחרון, הספיק לה כדי לנצח את מכבי.
התלות של מכבי בווילבקין מוגזמת. אין מי שייקח את המושכות במקומו. אחד כזה אמור להיות טיילר דורסי, אבל הוא יצא לאחרונה מהקצב ולא מקבל מספיק קרדיט.
כל זה מביא למצב שהקבוצה, שצריכה לייצר רצף ניצחונות כדי להגיע לפלייאוף, כושלת כבר במשחק הראשון, סופגת הפסד שלישי ברציפות ונראית אבודה. קאמבק הירואי? לא נראה באופק, בטח לא בדרך בה הולכת מכבי.
חובת ההוכחה
בעונה שעברה, שהופסקה באמצעה, באיירן היתה במקום הלפני האחרון ביורוליג והעונה היא קרובה להופעה בפלייאוף. אחת הסיבות לכך הוא מאמנה אנדראה טרינקיירי, שאין להתפלא אם בעתיד ינחת במכבי ת"א.
הסגל הגרמני נטול הכוכבים פחות מוכשר מזה של מכבי, אבל המאמן האיטלקי הפך אותו למנצח, בין השאר כי כל שחקן שם חייב להוכיח את עצמו. שניים כאלה הכריעו את המשחק אתמול. ווייד בולדווין, אחרי עונה רעה באולימפיאקוס וג'יימס גיסט בן ה-34, שגילו מהווה עבורו מוטיבציה כדי להראות לכולם שהוא עדין שייך לטופ האירופי.
