1. בעולם בלי מכבי ת"א, מכבי חיפה אלופה כבר הבוקר. אתמול היא התנפלה על ק"ש ופירקה אותה. כל משחק שבו מתפוצצים על היריבה שחקנים שהם לא רוקאביצה, שרי או חזיזה הוא רווח נקי לחיפה, כי אירועי הדרבי והקורונה המציאו מחדש את דוניו והחזירו ביג טיים גם את אבו פאני לעניינים.
אם בר נתן הרחיק את ברטקוס (אפשר היה להסתפק בצהוב), אז גם וילדסחוט שעצבן את השוער היה ראוי לאדום. הבעיה העיקרית נשארה זו מתל אביב, שהראתה בסוף השבוע באוקראינה שהסוף יהיה אכזר.
2. הפועל ת"א בעיצומו של מסע היחלצות, וזה יהיה מרשים אם הוא יצליח. מאז החלון בינואר הקבוצה עם 13 נקודות מתוך 21, שזה מספרים שלא היו שם מאז ימי קשטן וגוטמן. עד ינואר זה היה מחריד ובלתי ניתן לצפייה, וכרגע החיזוק - לידור כהן, בן ביטון, דן איינבינדר - עם גרופר היציב מצדיק את עצמו.
שטקוס הוא הרכש הטוב ביותר של הקבוצה ונכנס בכבוד לגלריית השוערים הגדולים שעברו בחודורוב. עכשיו יש להפועל את מכבי חיפה, ב"ש, סכנין ולקינוח דרבי. שש נקודות מ־12 יהיו עבורם אליפות.
3. הסיפור של בני יהודה מזכיר את משל הסוס שהבעלים שלו היה מוריד לו משבוע לשבוע את כמות האוכל עד שהרעיב אותו למוות.
ברק אברמוב ערך בסגל שלו ניסויים כואבים, שחרר ושחרר, עד שהזעיק את אבוקסיס להציל אותו. ההסכמה של יוסי היא איום אמיתי למוניטין שלו, ואני לא מקנא בבעל הבית אם הרע מכל יקרה והקבוצה תרד ליגה, כי כרגע כל הסביבה בתחתית, פחות או יותר, עושה סימנים של בריחה קטנה.
מכבי פ"ת עצרה את הדליפה והיא שוב מצופפת שורות ברביעייה הראשונה. אם אני צריך לסמן אותה – היא תהיה בפלייאוף העליון.
4. קבוצה אחת מתנהגת כבר כמו יורדת וזו בני סכנין, שחטפה מחנן ממן. העונה הזאת הולכת ומסתבכת לה, וברקע ניסו אביטן שלא יודע כבר חודש בערך אם יש לו תלוש משכורת בסוף החודש אצל אבו יונס. פעמיים בשבוע בונים שם גרדום לניסו, ומורידים אותו מהחבל.
בסכנין עסוקים בעיקר בעריפות ראשים. הפחד מירידת ליגה משתק. בליגת העל יש להם בלעדיות במלכות המגזר, אבל בלאומית מחכות עוד ארבע לקרוע אותה לגזרים. בסוף בירם כיאל עשה עלייה לארץ ואולי יגמור בירידה לארצית.
