חייבים לאטום את הגבול

אצלנו בעוטף עזה חיים בשיגרת חירום זה עשר שנים. אחת לשלושה חודשים אנחנו בודקים שהצוותים ביישובים ערוכים לכל תרחיש, שהמידע זורם ואפילו שהגנרטורים עובדים. אחת לשישה חודשים אנחנו עורכים תרגיל מועצתי עם רשות החירום הלאומית ופיקוד העורף - מרמת פינוי נפגעים ועד הצורך להעביר עדר פרות מרפת פגועה.

חרף ההכנות וההיערכות האינטנסיבית והמדוקדקת, פעם אחר פעם העלינו, ראשי הרשויות בעוטף עזה, את ציר ה-ח': יציאה מעזה אל סיני ומסיני חזרה אל הנגב. ערב ערב חוצים עשרות פליטים מסודן את הגבול באין מפריע, חשש שהלך והתעצם ככל שהגבול בעזה נשאר אטום. באין אכיפה, היה ברור לנו שהפריצה הבאה תהיה מכיוון סיני לנגב. כולם ראו ושמעו את הקולות, והשיירה לעולם עוברת.

כראש רשות, ברור לי שבימי חירום ובאירועים ביטחוניים האחריות לתושבים היא שלי. עלי לסנכרן את מכלול הקשר עם מוסדות המדינה - רווחה, פנים, ביטחון, הסברה - והעבודה מול כל הגופים האלו מתבצעת במקביל.

בימים אלה של מתח והסלמה, איני אומר "אמרנו לכם" אלא משנס מותניים ומגבה את הממשלה שלנו לפעול על מנת לסגור לחלוטין את הגבול עם מצרים. התוצר הסופי הוא פרויקט לאומי שבאמתחתו היבט ביטחוני וחברתי-דמוגרפי שגם יסייע לשמור על מערכת היחסים והשלום עם מצרים.

הכותב הוא ראש מועצת חוף אשקלון