לפרוש מאוחר בשביל הפנסיה

העלייה המואצת בתוחלת החיים הממוצעת של גברים ושל נשים בישראל ביותר משנתיים מחייבת היערכות מיידית ושונה מבעבר. אין ספק ששינוי מהותי בתוחלת החיים מקשה על המבקשים ליצור תחזיות לגבי ההמשך, ולפיכך המפקח על הביטוח החליט לבטל את האפשרות לרכוש ביטוח להבטחת תוחלת החיים. ביטוח שכזה מבטיח תשלום קבוע למבוטח עד יום מותו, וזאת בטענה כי אין לאיש יכולת לחזות את הצפוי בהמשך. הרי ב-2008 תחזיות האוצר היו נמוכות מאלו של 2011, אז למי ניתנה הנבואה-

עתידנו הפנסיוני כבר מזמן אינו באמת מובטח. זאת, למרות ההפרשות לפנסיה ולמרות חוק פנסיית חובה. אין עוד קרנות פנסיה שמבטיחות קיצבה לפי שכר, ורוב החיסכון הפנסיוני מושקע בשוק הון מסוכן. רק 30 אחוזים מהחיסכון הפנסיוני שלנו מובטחים בתשואה קבועה באיגרות חוב מיועדות.

לכן גם אני משתכנעת, ולא בקלות, שאין מנוס מהעלאת גיל הפרישה לגברים ולנשים בעתיד הקרוב. גם אני, כמי שהאמינה בעבר שיש לבדל נשים העובדות במקצועות שוחקים כגון הוראה, כוח עזר סיעודי וניקיון - ולקבוע שיהיו זכאיות לפרוש בגיל 62 ולא יותר מזה - מבינה כי עלינו ללכת בכיוון של מדינות ה-OECD ולהבטיח יותר שנות עבודה. הבטחה שכזו תאפשר עוד שנות חיסכון לפנסיה, שיכסו ויבטיחו כיסוי לעוד שנות חיים לאחר הפרישה של העובד.

נשים, לפי בנק ישראל, חיות כיום 24 שנים לאחר גיל הפרישה, ולכן יש להתכונן לכך בהפרשות מתאימות. כדי להימנע משחיקה מתמשכת בפנסיה, הנובעת מהעלייה בתוחלת החיים, יש להעלות את גיל הפרישה בשילוב עם הגדלת מרכיב איגרות החוב המיועדות, שבהן יושקעו כספי הפנסיות שלנו כדי להקטין סיכונים. כך יובטח גורלם של נשים ושל גברים רבים בעת זיקנה, והם יינצלו מעוני ומשפל.

ההשתכרות הנמוכה יותר של נשים פוגעת בהן בשנות עבודתן, אך גם בשנות הפרישה שלהן. אם ייפגע סכום הקיצבה ויופחת עוד יותר בגלל הרעת התנאים, אז הקיצבה, לרבות קיצבת הזיקנה, תהיה מבישה.

זאת ועוד, יש ענפים ואזורים רבים בישראל, שבהם מתקשים מעסיקים למצוא כוח אדם ראוי. אסור לזלזל בתרומת האוכלוסייה המבוגרת, היציבה והנאמנה, שתשרת את שוק העבודה בעוד שנות תעסוקה פוריות. לפיכך, הכיוון הראוי שיש לשאוף אליו הוא ביטול מוחלט של גיל הפרישה, כפי שנהוג באוסטרליה, בארה"ב ובבריטניה. במדינות אלה, כאשר אדם מגיע לגיל 65, עומדת לפניו אפשרות לפרישה מרצון אך זו אינה פרישה כפויה. הליך שכזה, אם יונהג בישראל, יוביל לשיעורי תעסוקה גבוהים יותר של מבוגרים שיש להם ניסיון רב ושיכולים לתרום, והוא ישפיע על הגידול בצמיחה.

גם אני מכירה בכך, אולי קצת באיחור, שיש להשוות בין שני המינים בגיל הפרישה ולהבטיח לכולנו ביטחון כלכלי לאחר שנות עבודה סבירות, תוך כדי הבטחת תשואת הפנסיה. כל זאת, כמובן, בצד אכיפה מתמשכת של שכר שווה לשני המינים בשנות העבודה המתארכות והולכות.

הכותבת היא שותפה-מנהלת במשרד שטרק את שטרק רו"ח, וסגנית נשיא לשכת רו"ח בישראל