פרסום נתוני הבגרות לפי ערים כפי שמתבצע היום, ולפי בתי ספר כפי שמתוכנן בעתיד, תואם את חוק חופש המידע ואת ערך השקיפות שהולך ותופס אחיזה בחברה הישראלית. כמה דברים שקרו בשנים האחרונות אינם מאפשרים עוד לשמור נתונים בסיסיים כמו ציוני בגרויות, מבלי לפרסם אותם. הפנים של החברה שלנו הולכים לעבר שקיפות, בעיקר כאשר אין מדובר בנתונים שחל עליהם חוק החיסיון. בסופו של דבר החברה הישראלית דורשת אותם. עם זאת, ההשלכות של פרסום נתוני הבגרויות על מערכת החינוך הן מורכבות. נתחיל בצד הטוב: זה יוצר שקיפות ויכול לאפשר להורים, לציבור ולמקבלי ההחלטות לראות את תמונת המצב בכל בית ספר ובית ספר; כמו כן הדבר יוצר סוג של תחרותיות ורצון לעמוד בסטנדרטים של הבגרות. הצד הבעייתי של העניין, ומכאן גם החשש שעולה מהתוכנית, הוא שאנשים לא יידעו לנתח את תוצאות הבגרות בהקשר של הצד הסוציו-אקונומי. אי אפשר להשוות בית ספר עם ריבוי עולים בקריית שמונה לבית ספר ברעננה. החשש השני הוא שתיווצר תחרות הרסנית - בתי הספר ישתעבדו לבגרויות ויזנחו את הדברים האחרים, והחשש מהתגובה הציבורית יהיה כל כך גדול שההישגים האחרים של בתי הספר יתגמדו. זה גם ייצור לחץ נוקשה מאוד של הציבור כלפי מערכת החינוך. תהיה תביעה להישגיות ואנשי חינוך יצטרכו לעמוד בלחץ כל הזמן, דבר שהם יתקשו לעמוד בו. הצעד הבא הוא לקחת את הנתונים הללו ולהיעזר בהם כדי להעלות את הזכאות לבגרות. המערכת תוביל לכך שבית הספר יצטרך לתת דין וחשבון, ובסופו של דבר משרד החינוך יוכל לסמן את בתי הספר האדומים ולהשקיע בתוכניות תמיכה בבתי הספר האלה, כך שבתי ספר חלשים יוכלו להפוך את המגמה ולהתחזק. הכותב שימש מנכ"ל משרד החינוך
שקיפות, בצל חשש לתחרות הרסנית
Load more...