לישראל ולארה"ב גישות הפוכות בכל הנוגע להסכם שנחתם בז'נבה; למעשה מדובר בדבר והיפוכו. השוני הבולט כל כך בגישותיהן של וושינגטון וירושלים כלפי ההסכם "הזמני" מכין את הקרקע למאבק גדול אף יותר בין מנהיגי שתי המדינות כשידונו על פרטי ההסכם ארוך הטווח.
רוצים לקבל עדכוני חדשות שוטפים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק
מבחינת ארה"ב, ההסכם בין איראן למעצמות הוא "ניצחון" עבור המערב, מכיוון שהוא "מקפיא באופן זמני" את תוכנית הגרעין של טהרן. האיראנים הסכימו להמיר או לדלל את הדלק שהיה מועשר לדרגה הקרובה לדרגה צבאית. בכך, הם טוענים, יכולת הפריצה נפגעה וייקח יותר זמן להתגרען, כי יידרש זמן רב יותר כדי לייצר את כמות החומר הבקיע הנחוצה לנשק גרעיני. שר החוץ האמריקני ג'ון קרי אומר שעובדה זו "מוסיפה זמן לשעון העצר".
קרי גם טוען שההסכם לא מכיר בזכות של איראן להעשיר אורניום - אך ההסכם כן מאפשר לאיראנים להמשיך להעשיר אורניום לרמות נמוכות, ואינו מחייב את פירוקה של אף צנטריפוגה או חלקים אחרים במערך ייצור הפצצה. ארה"ב גם הצהירה בריש גלי כי ההסכם מהווה את אבן הפינה שעל בסיסה ניתן יהיה לגבש הסכם כולל מול איראן - היעד האסטרטגי של ארה"ב.
ההקלה בסנקציות - מקל בגלגלי ההסכם הבא עם איראן
מבחינתה של ישראל, ההסכם מסמל את התבוסה האסטרטגית שנחל המערב, מכיוון שהוא מעניק לגיטימציה למעמדה של איראן כמדינת סף גרעינית. האיראנים מעלים על נס את העובדה ש"זכותם" להעשיר אורנים קיבלה הכרה למעשה, גם אם לא להלכה, על ידי המערב. גם גורמים רשמיים בוושינגטון ציינו כי לא ניתן יהיה לצפות מאיראן להפסיק לחלוטין את העשרת האורניום, "כי ציפייה מעין זו אינה מציאותית", גם לא במסגרת הסכם עתידי. ישראל גורסת שאין לאפשר לאיראן להעשיר ולו גרם אחד של אורניום, והיא מצדדת בפירוק כל מתקני ההעשרה שלה - כמתחייב מאין ספור החלטות של מועצת הביטחון.
הביקורת של ישראל נובעת גם מכך שההסכם יביא בפועל לפגיעה די רחבה במשטר הסנקציות שהופעל נגד איראן, ולמעשה ימנע מהמערב את היכולת ללחוץ על איראן כשתגיע השעה להידבר על הסכם נוסף. אי לכך, ההסכם לא רק שאינו מקטין את הצורך בהפעלת כוח צבאי, הוא למעשה מגביר את הסבירות לכך שיהיה הכרחי להשתמש בכוח צבאי.
ישראל מדגישה שוב ושוב כי ההסכם לוקה בחסר. האיראנים, אומרים גורמים בירושלים, לא ויתרו על דבר ובתמורה הם קיבלו הקלה בסנקציות. ההתחייבות שנטלה על עצמה איראן שלא להעשיר אורניום לדרגת 20% במהלך ששת החודשים הקרובים, לא מהווה ויתור איראני מכיוון שהאיראנים כבר מזה זמן נוקטים צעדים כדי למנוע את חציית הקו האדום שהציב ראש הממשלה בנימין נתניהו: השגת 220 ק"ג של אורניום המועשר לרמה של 20%. גם ההתחייבות של איראן להימנע מהפעלת כור המים הכבדים באראק בששת החודשים הקרובים היא בדיחה, אומרים בישראל, מכיוון שממילא לאיראן אין יכולת להפעילו. בנייתו תימשך עוד שנה לפחות.
ישראל מתייחסת בביטול גם לסעיף בהסכם המתייחס לפיקוח "פולשני מאוד" על תכנית הגרעין האיראנית. במהלך ה-20 השנים האחרונות לא עלה בידו של האו"ם לגלות מבעוד מועד את הצעדים הגדולים שאיראן עשתה בסוגיית הגרעין, וגם לאחר שלארגון ניתנה גישה לממצאים המעידים על פעילות אסורה מצד איראן, לקח לו זמן רב ביותר לזהות את הפספוס ולכוון אצבע מאשימה כלפי המדינה.
איראן צועדת בדרכה של צפון קוריאה, ישראל טוענת. במהלך 24 השנים האחרונות פיוניאנג הראתה לטהרן כמה קל להשיג פצצת אטום בתחבולות שונות. היא חתמה על הסכמים ועל עוד הסכמים עם המערב, וכל זאת - תוך כדי התקדמות בתכנית הגרעין שלה, ומבלי שיאונה לה כל רע. ישראל מודעת היטב לעובדה שהנושאת והנותנת על חלק מההסכמים הקלוקלים האלו הייתה וונדי שרמן, אשר כיום משמשת כתת-שר החוץ לעניינים מדיניים והיא כיום זו שאחראית על המגעים מול איראן.
אובאמה לא מעוניין בעצירה מוחלטת של תכנית הגרעין
מאחורי הקלעים עשויים להתגלות חילוקי דעות גדולים אף יותר בין וושינגטון לירושלים.
מבחינת ממשל אובאמה, נצחונו של הנשיא חסן רוחאני בבחירות האחרונות באיראן סימן נקודת מפנה היסטורית, שמגלמת בתוכה הזדמנות פז לחולל שינוי משמעותי, ולהשיג הסכם כולל בין החברה האמריקנית למקבילתה באיראן, לאחר 30 שנה של עוינות חריפה. הממשל רוצה למנוע את ההתגרענות הצבאית של איראן, אך יותר מכך הוא מעוניין לתקן את מערכת היחסים עמה וליצור שותפות אסטרטגית עם המדינה.
עבור רבים, בעל הטור תומאס פרידמן נחשב לשופרו של הנשיא ברק אובאמה. הוא הסביר את מהות האסטרטגיה שהוזכרה לעיל בטורו ב"ניו-יורק טיימס" בשבוע שעבר. לאמריקה יש מטרות "חשובות יותר" ומקיפות יותר מאשר התמקדות בלעדית בעצירת תכנית הגרעין האיראנית; עצירה מוחלטת אינה עולה בקנה אחד עם המציאות ואינה יכולה להיות המטרה העליונה. "שווה" לעשות עסקה גדולה עם איראן, אפילו במחיר של מתן הכרה באיראן כיישות גרעינית כלשהי, הוא טוען.
ישראל מצדה, רואה בבחירתו של רוחאני ובסבב השיחות האחרון כעוד סבב של "הונאה איראנית" ותו לא. מבחינתה, ההידברות האמריקנית עם איראן הינה "אשליה עצמית" מרצון. ישראל חשה שאובאמה מתכנן להשתמש בשלוש השנים שנותרו לו בכהונתו - שנים שבהם הוא חסין פוליטית - על מנת לכפות מדיניות שתשנה דברים מיסודם, ושתבטל את היסודות שעליהם מתבססים מעמדה של אמריקה בעולם ומקומה של ישראל במזרח התיכון; מדיניות זו תעניק לגיטימציה לשלטון המהפכני באיראן, ותאפשר לו חוג השפעה חסר תקדים בהיקפו במפרץ הפרסי ובאזורים אחרים.
גורמים ישראליים נדהמו לגלות שהשיחות בין איראן לבין ארה"ב לא כללו ולו דיון אחד על התנהגותו "הבלתי הולמת" של המשטר - החל מתמיכה בחיזבאללה ובמשטר בשאר אסד בסוריה, וכלה בפעילות החתרנית שלו במצרים ובירדן, וההתבטאויות בעד השמדת ישראל. עבור ישראל, נראה שהכול טואטא מתחת לשטיח באופן מסוכן אך נחוש, כדי להגיע להסכם חדש עם איראן במהירות; זה הסכם אשר יוכל להחזיק מעמד מספיק זמן עד שכהונתו של אובאמה תסתיים, ובכך לאפשר לו להימנע מעימות עם איראן.
כמו כן, ישראל מבינה עכשיו באופן ברור כי לממשל אובאמה אין כל כוונה להכות במתקנים הגרעיניים של איראן, ללא קשר לנסיבות. ההצהרות הכמעט מאגיות הנשמעות מכיוונה של ארה"ב על כך ש"כל האופציות על השולחן", הינן סוג של נוסח דיפלומטי שיורי, שהפך להיות שגור בפיהם של הדוברים האמריקנים, ונועד להגיד שעדיין ניתן יהיה לשקול פעילות צבאית אם האיראניים לא ימלאו את חלקם בהסכם. אך כעת דברים אלו נשמעים חלולים ביותר. בשבועות האחרונים, יותר מדי דוברים מטעם הממשל הסבירו שוב ושוב שמלחמה נגד איראן אינה אופציה בת-קיימא.
הדבר יוצר משבר אמון עמוק ביחסי ישראל-ארה"ב. אמינותם של אובמה ושל השר קרי בתיק האיראני נפגעה קשות בעיני הישראלים, עד כי לא משנה מה יאמרו, הדבר לא ירגיע את ישראל (ונראה שגם לא את ערב הסעודית ומדינות ערביות נוספות).
