הבחירות בפתח. עוד מעט נשמע ח"כים ממפלגות שונות פונים אליך, הבוחר, ומסבירים לך בלהט כיצד הם טירפדו את חוק יסוד: זהות המדינה, כיצד הצילו אותה מגזענות, מאפליה, מהימין הקיצוני. האומנם?
רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק
מי שסבור כי הח"כים מהאופוזיציה ואף אלה מן הקואליציה, נאבקו נגד חוק יסוד: זהות המדינה בשל מניעים אידיאולוגיים, טועה, ובגדול.
מה קרה לחברי הכנסת מהעבודה, שתמכו בשנת 2010 בחוק אשר יזמתי אז, ועתה משום מה התנגדו לו? הנה תקציר תולדות החוק, אשר ימחיש היטב כי שקר גדול היה פה - בטח לא אידיאולוגיה. מדינת ישראל היא מדינה יהודית ודמוקרטית. זו היתה אבן היסוד שעמדה לנגד עיניי כאשר יזמתי את חוק יסוד: זהות המדינה (הידוע בכינויו חוק הלאום), בהיותי חבר כנסת, ב־2010. מדינה יהודית ודמוקרטית - כך בסדר זה.
חלפו מאז ארבע שנים. את מאמרי זה אני כותב בכ"ט בנובמבר, המועד שבו הכיר האו"ם בזכותנו למדינה יהודית בארץ ישראל. היה זה ראש הממשלה המנוח, מנחם בגין ז"ל, אשר טבע את האמרה: "ארץ ישראל לא בזכות הכוח, אלא בכוח הזכות". אני מאמץ את דבריו בתוקף היותי אזרח במדינת ישראל - מדינת הלאום של העם היהודי. על זכותנו זו, על הקמתנו ומאז הקמתנו, נלחמנו נגד צבאות האויב וארגוני טרור, בסמוך לגבולותינו והרחק מהם. הופתעתי מכך שדווקא חוק יסוד המקבע את זכותנו לקבוע את זהותנו כמדינת הלאום של העם היהודי - מדינה יהודית ודמוקרטית, נעדר מספר החוקים שלנו.
ללמד ערבית כשפה שנייה
מגילת העצמאות היא מסמך מכונן בהקמת המדינה, אך בדומה למשה רבנו - ראתה מנגד את המדינה קמה, ואל ספר חוקיה לא באה.
אני משתומם שוב ושוב לנוכח הסערה הפוליטית וההתנגדות שקמו לחוק יסוד: זהות המדינה, ולנימוקי מתנגדיו. לא כך היה לפני ארבע שנים, כאשר יזמתי את החוק (בסיועם הרב של חבריי מהמכון לאסטרטגיה ציונית).
מלאכתי באיסוף חתימות ח"כים היתה קלה מששיערתי. בניגוד לסערה הציבורית אשר מעוררת הצעת החוק כיום, ביקשו אז ח"כים רבים - חלקם משום מה מתנגדים עתה להצעת החוק - דווקא להיות חתומים עליה, מי כיוזם ומי כמצטרף. נדרשתי להשקיע מאמצים רבים על מנת לשכנע חלק מהח"כים הללו, להסתפק בחתימה כמצטרפים להצעה, ולא להירשם - כפי שביקשו - כיוזמיה. הם השתייכו למפלגות רבות בקשת הפוליטית שבכנסת: העבודה, קדימה, הליכוד, ישראל ביתנו והמפד"ל. בהמשך, משהפריימריז במפלגת העבודה עמדו בפתח, פנו ח"כים ממפלגה זו וביקשו להסיר את שמם כדי לא לאבד תמיכה בקרב המתפקדים הערבים במפלגתם.
הצעת חוק יסוד: זהות המדינה זכתה לתמיכה רבה בקואליציה ובאופוזיציה. בהתחשב בכך שחברי כנסת המכהנים כשרים וכסגני שרים מנועים מחתימה על הצעות חוק, הרי שחתימתם ותמיכתם של 40 חברי כנסת בהצעת החוק אשר יזמתי, היתה הישג מרשים בהחלט. המשמעות אפוא כי כמעט חצי מחברי הכנסת הרשאים לחתום, הצטרפו להצעת חוק יסוד: זהות המדינה. אם נקזז את הח"כים הערבים ואת הח"כים מהמפלגות החרדיות המתנגדים לכל הצעת חוק יסוד באשר היא (או כפי שניסח זאת אחד מבכירי המפלגות החרדיות: "גם אם יביאו את עשרת הדיברות כחוק יסוד, נתנגד"), הרי שמניין החותמים היה חסר תקדים. ראש הממשלה אז והיום, בנימין נתניהו, קיבל ממני את נוסח ההצעה, התייחס לחשיבותה והתחייב כבר אז לסייע בקידומה. כן, הייתי אז חבר אופוזיציה, עדיין בשורות קדימה, לא חבר הליכוד.
המתנגדים להצעת החוק נאחזו בשפה הערבית כמניע העיקרי להתנגדותם. בגירסה המתוקנת לחוק, הקפדתי לדלג מעל המוקש: "עברית היא שפת המדינה. לשפה הערבית מעמד מיוחד במדינה, לדובריה זכות נגישות לשונית לשירותי המדינה, הכל כפי שייקבע בחוק".
השפה הערבית שגורה בפי ולשמחתי אני דובר אותה על בורייה. למדתי אותה מבראשית לצורך עבודתי בשב"כ, אך לאורך השנים ראיתי עד כמה היא עוזרת לי לתקשר עם חברים דוברי ערבית מבית, כמו גם עם ידידים ואויבים שמחוץ לגבולות המדינה. כמאמר הפתגם "לסאנכ חסאנכ, אן צונתו צאנכ ואן ח'ונתו ח'אנכ" (שפתך היא הסוס שעליו אתה רוכב. אם תיחזקת אותו כיאות, ישמש אותך נאמנה ואם לא, יבגוד בך ביום פקודה).
עם זאת, ישראל אינה מדינה דו־לשונית, ומעולם לא היתה כזו. מערכת החינוך במגזר הערבי (כרבע ממניין התלמידים) מחויבת ללמד את השפה העברית, בעוד תלמידי ישראל האחרים אינם מחויבים ללמוד ערבית, אלא אם בחרו בכך - דגש על בחרו - במסגרת לימודי מגמה דו־לשונית בבית ספרם. טעות חמורה עושה מערכת החינוך, בכך שאינה מחייבת את תלמידיה ללמוד ערבית כשפה שנייה, מהלך שאני רואה בו אמצעי קריטי לקרב בין ערבים ליהודים.
מתנגדים נוספים להצעת החוק שיזמתי גרסו כי בנוסח המקורי, התייחסה הפיסקה הראשונה למדינה יהודית, ורק בפיסקה השנייה נכתב כי זוהי מדינה דמוקרטית. לגרסתם, בהיררכיה הזו זהות המדינה כיהודית היא העליונה, וכפופה לה הזהות הדמוקרטית. אף שמשפטנים בכירים גרסו אחרת, אימצתי בהצעה המתוקנת את נוסח חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, שבו כתוב: "חוק יסוד זה מטרתו להגן על מעמד ישראל כמדינת הלאום של העם היהודי (במקור: כדי להגן על כבוד האדם וחירותו) כדי לעגן בחוק יסוד את ערכי ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית", והוספתי: "ברוח העקרונות שבהכרזה על הקמת מדינת ישראל".
לכל אלה שהציעו לי לאמץ את מגילת העצמאות כחוק יסוד, ובכך לאפשר עיכול קל יותר של הצעת חוק יסוד: זהות המדינה, הזכרתי כי במגילת העצמאות נכתב "מדינה יהודית" בלבד. בהכרזה יש רכיבים רבים של מדינה דמוקרטית, אך צמד המילים "מדינה דמוקרטית" לא קיים בה. ועל כן, אני תקווה כי הממשלה הבאה תשוב ותפעל לחקיקת חוק יסוד: זהות המדינה, וכולנו נזכור מה עומד מאחוריה - אמירתו של מנחם בגין: "ארץ ישראל לא בזכות הכוח, אלא בכוח הזכות".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו