לו רק הייתי יכול להיות זבוב בלשכתם של אבו מאזן, הנשיא א־סיסי, מלך סעודיה ואפילו בשאר אסד, לצפות בהבעת פניהם, להסכית למוצא פיהם, ובעיקר להקשיב לאנחתם לנוכח נאום נתניהו - בין שמפאת ייאוש ובין שמפאת התפעלות. אוכל להניח כי כל אלה יחד מבינים ומפנימים כי את גודל המעמד ואיכות המחזה לא יוכל לשחזר או לשכפל מי מהם. יותר מכל תובנותיהם מהנאום אתמול, מעריך אני כי חשובה ביותר היא הבנתם את נכונותה של ישראל לעמוד על אמיתותיה ולהיאבק את מאבקה, גם במחיר משבר ביחסים עם נשיא ארה"ב, להביא דבריה ולהציג טיעוניה באופן שעוקף את הנשיא המכהן ומשקף ביקורת על מדיניותו.
הכתבה הכי נקראת היום באתר: הצעירה שנעדרה חמש שנים נמצאה חנוטה כמומיה
אמירתו הנחרצת של רה"מ נתניהו בדבר כוונתה של ישראל למנוע איראן גרעינית, גם אם תיוותר לבדה במערכה, לצד הדגשתו את הלקחים ההיסטוריים שהפיק העם היהודי, עשויות לטעת סוג של ביטחון בלב מנהיגי מצרים, ירדן וסעודיה, החוששים, לא פחות מישראל, מאיראן גרעינית. אלו כבר נואשו ממדיניות הנשיא האמריקני בנוגע לאיראן וחשים נבגדים מהתנהלותו למול אתגרי השעה באזור. בעת הזו, ואולי גם בזכות הנאום, מתחזקת תחושתם בדבר עוצמת האינטרסים האסטרטגיים המשותפים להם ולישראל, ובסתר ליבם אולי אף מקווים כי תצלח מלאכתו של נתניהו והנאום אכן ינעץ את המסמר האחרון בארון קבורתו של ההסכם שלא נחתם.
מן העבר האחר ניצב המנהיג הפלשתיני אבו מאזן, אולי מבועת משהו מהנחישות שמקרין ראש ממשלת ישראל מול נשיא אמריקני. מבין כי אפסו הסיכויים ללחץ אמריקני על ישראל בכיוון של הסדר עם הפלשתינים על בסיס ויתורים נוספים, גמישויות יצירתיות וכו'. תובנותיו אלו עלולות לדחוף אותו, וביתר שאת, להאצת המהלכים החד־צדדיים ולניצול מוסדות הקהילה הבינלאומית לצורך ערעור הלגיטימציה של ישראל ודחיקתה לקרן זווית, במה שיהפוך למלחמה דיפלומטית קשה.
נאום רה"מ עורר ביקורת ורוגז בקרב חוגים מסוימים בישראל ובארה"ב. חלק מהטיעונים שהושמעו נגד האופן שבו אורגן הנאום בהחלט אינם משוללי יסוד. אלא שהמעשה נעשה, וכעת יכול נתניהו למנף את התוצאה, את הרושם ואת התודעה על מנת לפרוץ דרך ולהוביל למחוזות רחוקים, שעליהם גם רמז בעבר. זו העת לתרגם את האינטרסים האסטרטגיים המשותפים של ישראל ומדינות העולם הערבי הפרגמטי לכדי ברית, שתכפה על הפלשתינים חזרה למסלול המו"מ על בסיס מתווה קרי. שילוב כזה יאפשר לרה"מ להוכיח כי נחישותו ויכולתו לעמוד מנגד אינן נכונות רק למקרה האיראני, אלא למול כל אתגר ומכשול. ואם לא יוכלו הפלשתינים לאתגר, ולתחושתי, ספק אם יוכלו, יידע כל העולם למי לבוא בטענות.
הכותב הוא מרצה בכיר במחלקה ללימודי המזה"ת ומדעי המדינה באונ' אריאל וחוקר בכיר במכון למחקרי ביטחון לאומי