לאורך החודשים האחרונים, ככל שהמו"מ עם איראן התקרב לסיומו, התאמץ הממשל האמריקני לשכנע את ישראל ואת מדינות ערב כי "הסכם הוא טוב יותר מאופציה צבאית". האמונה של הנשיא האמריקני אובאמה, שעודדה אותו להשלים את המהלך, היא שהמשטר האיראני יכבד את ההסכם והפיקוח הבינלאומי על איראן יהפוך את תוכנית הגרעין שלה לשקופה בעיני המערב. ואולם ניסיון העבר, בכל מה שקשור למדיניות האיראנית, מלמד שהסיכוי שאיראן תשנה את מדיניותה ותכבד הסכמים בינלאומיים הוא קלוש, כפי שכבר הודה ראש סוכנות הגרעין האיראנית וסגן הנשיא לשעבר, ד"ר פרידון עבאסי, כאשר חשף ש"איראן שיקרה ולא אמרה את כל האמת לסוכנות לאנרגיה אטומית".
המו"מ עצמו שניהלו המעצמות עם איראן מצביע על חולשת המערב, העלה באופן חסר תקדים את מעמדה ואת יוקרתה של איראן בעיני העולם והעניק לגיטימציה למשטר האיסלאמי הרדיקלי שלה. הסרת הסנקציות ואמברגו הנשק תאפשר לאיראן להתמקד בפיתוח הכלכלה, להצטרף לפורומים בינלאומיים ולהיפתח מבחינה כלכלית־מסחרית לשווקים בעולם. במקביל, תגביר איראן את ייצוא הנפט ותשתמש בהכנסות הגבוהות - הן לרכישת נשק ובכך תחזק את צבאה, שנחשב כבר היום לאחד מעשרים החזקים בעולם, והן לייצא את המהפכה ברוח משנתו של האייתוללה חומייני תוך העמקת ההשפעה השיעית בחתירה תחת משטריהן של מדינות סוניות במפרץ ותמיכה בארגוני טרור.
ואכן, להתנגדות להסכם עם איראן, שהובילה ישראל באופן פומבי, היו שותפות בחשאי מדינות סוניות נוספות ובראשן ערב הסעודית ומצרים. הסעודים לא הסתירו את מורת רוחם מההסכם המתגבש ואף רמזו בעבר כי בכוונתם לקדם את תוכניתם הגרעינית. אף על פי שארה"ב לחצה עליה להבטיח שתוכנית הגרעין שלה תהיה רק למטרות אזרחיות, סירבה סעודיה להתחייב לכך ולכן ברור עתה שלאור ההסכם, לא רק שתאיץ את תוכניתה הגרעינית, אלא גם תסב אותה למטרות צבאיות. סביר להניח שגם מצרים, שחתמה אך לאחרונה עם רוסיה על מזכר הבנות בנושא פיתוח גרעיני, לא תייעד אותו למטרות אזרחיות בלבד, בייחוד לאור עמדתה המסורתית העוינת כלפי איראן ועמידתה בראש העולם הערבי הסוני. מירוץ החימוש שיתפתח כעת במזרח התיכון עלול לגרור מדינות ערביות נוספות, גם אם בעבר לא תיכננו כלל לפתח תוכנית גרעינית למטרות צבאיות.
סכנה נוספת המדאיגה את המדינות הסוניות המתונות בעקבות ההסכם עם איראן היא בחולשת המערב בכלל ובירידת מעמדה של ארה"ב באזור בפרט. הדבר אמנם לא חדש, אך התנהלותה במו"מ הוכיחה מעל לכל ספק שאי אפשר עוד לסמוך עליה. ההסכם לא רק יחזק את הברית האנטי־מערבית בתמיכתן של איראן ורוסיה, אלא הוא עלול להביא מדינות ערביות נוספות, שמרגישות מופקרות על ידי ארה"ב והמערב, להיגרר למחנה זה. כך למשל מצרים, שמנהלת מו"מ עם רוסיה על עסקאות צבאיות. אותן מדינות יבקשו להבטיח את עתידן וליהנות מתמיכה אסטרטגית רוסית במקום זאת האמריקנית, שלא הוכיחה את עצמה במזרח התיכון מאז אירועי "האביב הערבי".
הכותב הוא ראש החט' ללימודי מזה"ת, המכללה האקדמית גליל מערביטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו