למה כדאי להיות עבריין מין ולא נפגעת אונס?

שני נערים על סף בגירות, בעלי עבר פלילי עשיר, הורשעו באונס בנסיבות מחמירות, כאשר נסיבות האונס אכזריות וקשות אף לקריאה. הנאנסת, בחורה צעירה בת 20, ניסתה להימלט אולם לא היה לה סיכוי אל מול כוחם של שלושה בחורים, שאחד מהם לא עמד לדין. מקצת מהתיאור של אותו ליל אימה: "המדובר בעבירה קשה ואכזרית במיוחד, כאשר המערערים ואדם נוסף תקפו את המתלוננת הצעירה ואנסו אותה, בזה אחר זה, תוך שימוש בכוח, מבלי לשעות לבכייה ולתחנוניה, ומבלי לגלות שמץ של חמלה ורחמים כלפיה..." עונש המקסימום הקבוע בחוק לגבי העבירה הוא 20 שנות מאסר. האנסים שניהם היו בעלי רקע פלילי עשיר ואופק שיקומי לא מזהיר, גם על פי שירות המבחן, האופטימי לעיתים קרובות. בסופו של דבר נגזרו עליהם 32 ו-40 חודשי מאסר בפועל. כן, פחות מארבע שנות מאסר בפועל על אונס העונה להגדרת סיוטה של כל אישה. 

אבל בכך לא מסתיים הסיפור. במקרה זה, התביעה הגיעה להסדר טיעון עם הנאשמים במסגרת "גישור", ובו הסכימה התביעה שלא לדרוש פיצויים שישולמו לנפגעת האונס משום "גילם ומצבם המשפחתי" של האנסים. זאת בניגוד לפסיקות רבות בעבר, הקובעות במפורש שפיצויים לקורבן אינם קשורים ביכולתו של הנאשם אלא בחומרתו של המעשה. את מי ראתה התביעה לנגד עיניה כאשר הגיעה להסדר טיעון זה? בוודאי שלא את הנפגעת.

בית המשפט העליון הורה בפסקי דין רבים, כי יש מקום לפסוק פיצויים לקורבנות פשע, כדי לבטא את הפן האישי שבפגיעה, את העובדה שהחברה רואה לנגד עיניה גם את הנפגעת הספציפית, על הנזק שנגרם לה, ולא רק את הנזק החברתי שבעבירה. ובאמת, שופטי בית המשפט המחוזי, אשר חשבו שיש לראות גם את הנפגעת ולא רק את הנאשמים, פסקו לה פיצויים סמליים של 30,000 שקלים מכל אחד מהם. אולם גם פיצוי דל זה לא החזיק מעמד זמן רב. בית המשפט העליון קיבל לאחרונה את ערעור הנאשמים וביטל את הפיצויים. שופטי בית המשפט העליון קבעו שמרגע שהתביעה הגיעה איתם להסדר טיעון בו לא היו פיצויים, המדינה מחויבת לו. 

במילים אחרות, המדינה פגעה כאן בנפגעת האונס לפחות שלוש פעמים במהלך ההליך המשפטי. בפעם הראשונה, בהסדר הטיעון בו ויתרה התביעה על הפיצויים, וזאת כשלא ברור האם הסכמה זו הייתה מקובלת גם על הנאנסת או הובאה, בכלל, לידיעתה. בפעם השניה פוגעת המדינה בנפגעים באופן כללי בפסיקה קודמת של בית המשפט העליון אשר ממדרת את הנפגעים מהליכי גישור בפלילים, שאינם מוסדרים בחוק. כך, ניתן להגיע להסדרים מאחורי גבם ומבלי שידעו מה מתרחש בהליכים אלה. בפעם השלישית, פגע בית המשפט העליון בנפגעת כאשר ביטל את החלטת בית המשפט המחוזי ואת הפיצויים. 

מה עם הנפגעת הזקוקה לשיקום? השופט שוהם מציין בסוף דבריו כי שמורות לה זכויותיה לתבוע את הנאשמים בהליך אזרחי. כידוע, הליכים אזרחיים הם יקרים וממושכים, מעטים הנפגעים שתובעים בהליכים כאלה ובמקרה כזה, בו ברור שהנאשמים חסרי כל ואחרי החוויה המזעזעת שעברה לא רק באונס עצמו אלא גם בהליך המשפטי, ספק אם יהיו לנפגעת הכוחות הדרושים כדי לתבוע.  כה חבל שאנו רחוקים מרחק שנות אור מדבריו היפים של השופט חשין כי "ראויים הם הקורבנות והנפגעים כי בית-המשפט יהיה להם לעזר, שהרי בית-משפט אֵם ואב ואפוטרופוס היה להם".

נפגעות אונס נשארות לגמרי לבד עם הפגיעה, עם הצורך לנסות ולהשתקם ללא עזרה מהמדינה. עכשיו מסתבר שהמדינה גם לוקחת מהן את המעט שבית המשפט העניק להן - את היכולת לקבל פיצוי בהליך הפלילי. מקרה אחד אך לא יחיד זה מבהיר את הצורך העצום הקיים בקביעה בחוק של פיצויי חובה לנפגעי עבירות בהליכים הפליליים, ממש כפי שקבוע בחוקי מדינות ארצות הברית. כל עוד לא מסייעת מדינת ישראל כלכלית לשיקומם של נפגעים, הציפייה היא שלפחות תדאג שתפתח בפניהם דלת זו למימון ולו מקצת מההוצאות שגורמת להם הפגיעה. במרכז נגה נשמח כמובן לסייע לכל חבר כנסת אשר ירים את הכפפה וידאג לקורבנות כפולים אלה.