1. אם אי פעם ירצו לפתוח ביורוליג ליגת פיתוח, המשחק הערב (ה') יכול לשמש כהנחת אבן פינה לליגה הלאומית של אירופה. זה היה מסוג המשחקים שגורם לך לתהות אם עדיף שהיורוליג תהיה ליגה סגורה כמו שהחליטו לא מכבר, או ליגה שצריכים לסגור, בהתחשב ברמה ובכאב הפיזי, האמוציונלי והנפשי שכל מי שצפה במשחק יצטרך להסתובב אתו בסוף השבוע הזה.
למזלה של מכבי ת"א, שכמעט איבדה את המשחק בדרמה־קומדיה של השניות האחרונות דווקא למרקיז היינס ולג'ו אלכסנדר, אשליית הטופ־16 עדיין חיה וצולעת, תודות ליריבה אחות, הרי ססארי היא המקבילה למועדון מכבי ת"א בכדורגל בהופעותיו בצ'מפיונס ליג. ואם זו האיכות שהקבוצה הצהובה הנוכחית יכולה לייצר, אולי עדיף שהתפאורה מסביב תהיה יורוקאפית, עם ריח של בגדים מיד שנייה ותחושת חמצמצה של ניסיון לזכות בגביע האיגוד.
2. מעבר לאיכות, מכבי הנוכחית לא מצליחה לייצר אמפטיה (לא, זריקות העונשין של אונואקו הן אתנחתא קומית לא מספקת) ואפילו בחור צעיר כמו דראגן בנדר, שאמור היה מפאת גילו ובלוריתו הצעירים לסחוף את ההמונים המחזיקים אצבעות בציפייה שהעולל שלמד ללכת לא ייפול, לא עושה את העבודה ברמה האמוציונלית. כמובן, בגלל הקשר הקרואטי והתחושה שההווה של הקבוצה מוקרב לטובת עתידו של האינדיבידואל ומרעיו. ניתן לומר אף מעבר לכך שיש ריח של אנטגוניזם באוויר בכל פעם שבנדר מקבל את הכדור. הבו לנו עשרה איתי שגב ולא בנדר אחד. הבו לנו עוד גיא פניני של הערב. מצד שני, בנדר הוא כמעט היחידי בסגל שז'אן טבק יכול לצרוח עליו פומבית על חוסר הזזת רגליים בהגנה או שלשות נטולות פואנטה, הרי גם מאמן צריך מישהו להוציא עליו תסכולים.
3ניתן להעריך את הכנות של טבק בהתבטאויותיו בתקשורת, אבל נדמה שהגיע הזמן שיניח למה שקרה בתקופת גיא גודס. צריך להזכיר לטבק שמה שטוב (או רע) בעבר זה שהוא עבר. ההיתממות המתרצת שלו לאחר ההפסד לנהריה שהוא לא ידע עד כמה חמור מצב השחקנים ועד כמה עמוק המשבר היא ניצול ציני של הסיטואציה וניסיון להפיל את התיק על אחרים. לא רק זאת, אם לפני שקיבל את הג'וב הוא לא עשה עבודת סקאוטינג ראויה ולא ידע בדיוק מה איכות הסגל שהוא מקבל במכבי, איך בדיוק ניתן לסמוך שיידע להעריך את הסקאוטינג השבועי והדינמי על יריבותיו המקומיות והאירופיות?
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
