התבטאויותיהם של הח"כים הערבים בוועדת הפנים של הכנסת, בדרישה לאסוף את הנשק הבלתי חוקי בכפרי המגזר, היא אותנטית ומשקפת כאב אמיתי. אכן, החברה הערבית נתונה לאיומן של כנופיות חמושים המטילות את חיתתן על הרחוב, ואנשי המגזר הם לפי שעה הניזוקים העיקריים ממציאות זו. אך מחר נסבול מכך כולנו.
מי שסבור שהפשיעה בסקטור הערבי מתחילה ומסתיימת בערים ובכפרים הערביים, טועה. כנופיות הפשע (גם מעורבות) אינן מכירות בגבולות המוניציפליים ומאיימות גם על הרחוב היהודי. שם נקנים ומופצים הסמים, ושם נרכש גם הנשק שנגנב מצה"ל מידי בלדרים, צרכנים וסוחרים. מערכת המניעים העבריינית חוצה עמים ואידיאולוגיות. הנשק הגנוב מצה"ל, המשמש תשלום עבור סמים, הופך בשניות לכלי לביצוע פשעים ועבירות ביטחון.
מי שהעלים עין מהברחות הסמים והזונות בגבול מצרים, נאלץ אחר כך להתמודד עם התחמשות חמאס ומערך הבדואים ש"חזרו בתשובה" והפכו לטרוריסטים של דאעש. מה שמתחיל במצוקה חברתית, בסמים, בנשק ובזונות, נגמר בפיגוע מסוג זה שאירע במועדון בדיזנגוף. את סוד המצוקה והפשע כבסיס לגיוס פעילים ידעו חמאס והתנועה האיסלאמית של ראאד סלאח כאחד לנצל היטב.
הסיבות לאחזקת נשק בסקטור הערבי רבות. יש בקרב משפחות ערביות נקמות דם עתיקות, שמחולליהן כיום שכחו מזמן מדוע התחילו והם מצטיידים בנשק הן לתוקפנות והן להתגוננות. יסוד האלימות, הפשע, המתירנות והעבריינות מקבל תאוצה הן בהשפעת סרטי הפעולה והן בשל ההסתה המסלימה על גלי הניכור והמצוקה. רבים מבני הנוער, אפילו כאלה שאינם עבריינים, מחפשים תחושת ערך ומצטיידים בנשק להרתעה ולהגנה עצמית.
מגוון הפשיעה בסקטור הערבי מחייב חשיבה וטיפול מערכתי: מדובר באלימות, בנהיגה פרועה ובלי רישיון, בבנייה בלתי חוקית, בסמים, באי תשלום מסים, בגניבה, בהשלכת פסולת, בעבירות רעש ממסגדים וברעות חולות נוספות.
אל מול אלה דורשים הח"כים הערבים פתרונות אך, כרגיל, מדברים בכפל לשון. ברור שלצורך חיסול העבריינות והנשק צריכה המשטרה להסתייע בשוטרים ערבים ובקהילה עצמה. אלא שברחוב חוששים מנקמנות או מתיוג המסייעים לחוק כמשת"פים.
המסר שהעבירה חנין זועבי שעה שכינתה בזמנו שוטר ערבי כמשת"פ אינו תורם למאמץ. הגדיל לעשות איימן עודה כשאמר: "נסייע לאיסוף הנשק, אך אם ינצלו את ההזדמנות להרוג אזרחים - נתנגד"... מדובר ברמז זדוני, שלפיו השוטרים רק מחפשים הזדמנות להרוג ערבים. אכן, נשק הצביעות מסוכן יותר ממקלע.
