מדינת ישראל איבדה את אחד מגדולי לוחמיה, האלוף יאנוש בן־גל.
יאנוש פיקד על גדוד טנקים במלחמת ההתשה בסיני, על חטיבה 7 במלחמת יום הכיפורים, על אוגדת הגולן ועל פיקוד הצפון בשנות השמונים. הוא היה מפקד אמיץ, בעל כושר מנהיגות מיוחד, שהנוכחות שלו היתה בכל מקום. הוא ניחן ביכולת ראייה לטווח רחוק ותפיסה מבצעית שאין רבים שיכולים להשתוות לה. יאנוש ידע לעמוד על כל במה ולומר את שחשב ואת שחש ללא מורא.
אזכור ליאנוש רגעים רבים תחת אש במלחמת יום הכיפורים. חשנו כולנו שיש לנו אבא, שיודע מה עליו לעשות ואנחנו נתנו בו את מבטחינו. כושר המנהיגות שלו סחף אותנו והוא שהביא אותנו לבלום את הסורים ביחסי כוחות לא סבירים. הוא שבישר לי על מותו של אחי עמנואל, הוא שחיבק אותי בדמעות אחרי הבלימה בעמק הבכא. יאנוש היה המפקד שהפך עם השנים להיות חבר. בשנה האחרונה ראיתי אותו נלחם מלחמה אחרת, מלחמה אכזרית נגד מחלה אכזרית. אנחנו, שהיינו תחת פיקודו, כואבים מאוד את לכתו מאיתנו. נזכור אותו עם חוש ההומור שלו; עם הרגישות שניסה להסתיר עם הבלורית הגדולה, שלא אהבה תספורת; את העיניים הכחולות שראו הכל. ויותר מכל נזכור את הרגעים תחת אש שבהם הוא היה לנו כתובת, מפקד ומנהיג.
יהי זכרו ברוך.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו