הכלל הראשון בעבודת מודיעין הוא שאין צירופי מקרים. הפיגוע המזעזע בקונצרט פופ ביום שני בלילה ב"מנצ'סטר ארנה" אירע שעות ספורות בלבד לאחר ביקור ראשון מאז ומעולם של נשיא אמריקני מכהן בכותל המערבי בירושלים. ידוע מי פוצץ את בני הנוער שהגיעו לשמוע את אריאנה גרנדה, אבל את המסר שנועד להפחיד ולזעזע אנחנו מכירים עוד קודם לכן: "אנו נרצח את ילדיכם". גם אם איננו יודעים מה הוביל לתזמון הזה של הזוועה, אנו יודעים כמה גדול המקום שירושלים תופסת במלחמת התרבות של ימינו.
אי אפשר לזלזל בחשיבות הביקור של הנשיא טראמפ בכותל. אף שארה"ב הכריזה על הביקור כאישי ולא רשמי, ואף שהנציגים הישראלים הודרו ממנו - דמותו של נשיא אמריקני העומד ביראת כבוד מול התגלמות הנוכחות היהודית בת 3,000 השנים בירושלים מהווה מחווה דיפלומטית בקנה מידה עצום, ערב חגיגות היובל של ישראל לאיחוד בירתה העתיקה במלחמת ששת הימים. בעוד נשיא ארה"ב מושיט ידו לאבנים העתיקות ביראת כבוד, התפללה בקרבתו בתו היהודייה איוונקה בעזרת הנשים.
התקפה חזיתית על ארה"ב היתה גורמת לתגובה מכריעה. דקת דומייה לקורבנות הפיגוע בכיכר טרפלגר // צילום: gettyimages
במחווה זו קבר הנשיא טראמפ שנים של תמרונים דיפלומטיים להכחשת הקשר היהודי לירושלים ולהר הבית, כמייצג של הנוכחות היהודית בארץ הקודש בכלל. ירושלים היא נקודת הכרעה עבור הדיפלומטיה האמריקנית. ב־26 בדצמבר 2016 סירב הממשל היוצא של אובאמה להטיל וטו על החלטת האו"ם 2334, שכינתה את נוכחותה של ישראל במזרח ירושלים התנחלות בלתי חוקית. הביטוי המכריע, שעד אז הושמט הודות לווטו האמריקני, התייחס ל"שטח פלשתיני כבוש מאז 1967, כולל מזרח ירושלים", כלומר כולל הכותל המערבי. בצדק תפסה ישראל את הימנעותו של אובאמה כסכין בגבה.
חודשיים קודם לכן העביר אונסק"ו החלטה שהכחישה את עצם הקשר היהודי לירושלים, תוך התרפסות בפני הטענות הערביות כי מעולם לא היה בית מקדש יהודי בירושלים. ב־2015 שטף את העולם המוסלמי גל פרנויה על כוונה של ישראל להשתלט על חלק מהר הבית ולהפוך את אחד המסגדים לבית כנסת.
אמנם הנשיא טראמפ לא קיים עדיין את הבטחת הבחירות שלו להכיר בריבונות ישראל על ירושלים ולהעביר אליה את שגרירות ארה"ב, אך ביקורו בכותל שלח מסר חד לעולם המוסלמי: אמריקה עומדת לצד ישראל בתביעתה לקשר בן 3,000 שנה עם בירתה העתיקה. בניגוד מוחלט לממשל אובאמה, הנשיא טראמפ התנער משנים של דיפלומטיה מוסלמית שהתמקדה בגירוש היהודים מהמקום הקדוש ביותר להם. הוא עשה זאת לאחר שהודיע למנהיגי המוסלמים שהתכנסו בריאד שזאת אחריותם לעקור את הטרוריסטים.
הפיגוע במנצ'סטר עשוי בהחלט להיחשב כתגובה הראשונה של האסלאם הקיצוני. בעיני האסלאם, הר הבית ממחיש את הריבונות והחזרה היהודית לציון, הקוראת תיגר על עליונות האסלאם על היהדות. האם היהודים והנוצרים לא סילפו את ההתגלות המקורית של אללה, והאם מוחמד לא השיב על כנה את ההתגלות האמיתית כפי שהכתיב לו המלאך גבריאל? האם חיי היהודים כבן חסות (ד'ימי), חיי השפלה ותלות, לא היו עונש על סטייתם מההתגלות האמיתית והוכחה חיה לאמיתות האסלאם?
ההתעניינות היהודית בנשק, מדע, טכנולוגיה ועסקים משפילה את העולם המוסלמי: כיצד ייתכן שכמה מיליוני יהודים יביסו שוב ושוב צבאות של 300 מיליון ערבים? אינספור תיאוריות קונספירציה, המאשימות את האימפריאליזם האמריקני, הופצו כדי להסביר זאת. חלקים מהעולם הערבי השלימו עם נוכחות ישראל שאינה בת־חלוף. עם זאת, לא גוועה התקווה הערבית, שקיומה של ישראל הוא מצב זמני.
כל עוד היהודים אינם יכולים לאכוף את תביעתם לירושלים ולאתר המקדש, סבור רוב העולם המוסלמי, ניתן להתייחס לנוכחותם כזמנית, ולהשפלה כנסבלת - עונש מאללה על מסירות לא מספקת כלפי התגלותו של מוחמד. הריבונות היהודית על ירושלים אינה תואמת את הדעה הקדומה שעם ישראל איבד את מעמדו כעמו של האל והוחלף. זאת הסיבה שסוגיית ירושלים תקועה כטריז בדיפלומטיה של המזרח התיכון בשנים האחרונות. לכן נוכחותו של הנשיא טראמפ בכותל מייצגת שינוי כה דרמטי.
מכה בבטן הרכה
אם הזוועה במנצ'סטר היתה תגובה למעשי טראמפ בירושלים ובריאד, מדוע תקפו המחבלים את אנגליה ולא את ארה"ב? התקפה על אמריקה בתגובה לפעולות פופולריות של הנשיא טראמפ הזוכות לאהדה רחבה, רק תחזק אותו בדעת הקהל האמריקנית. הבריטים לעומת זאת מושפעים יותר מלחץ. בעוד אמריקה נמנעה, בריטניה הצביעה בעד החלטה 2334, במטרה לפייס את האוכלוסייה המוסלמית הגדולה אצלה ולטפח את שאריות השפעתה בעולם המוסלמי. צרפת ורוסיה הצביעו גם כן בעד החלטה 2334, וכל אירופה המערבית תמכה בכך.
אירופה הפוסט־מודרניסטית נטשה מזמן את הדת; הכרזה על אמונה באל שאליו ניתן לפנות, היא על פניו עדות לפגם נפשי בקרב העילית האירופית. ללא ספק, אירופה חושבת על המוסלמים כמשוגעים, אך מספרם הוא רב, ואופן ההתנגדות הקל ביותר הוא לפייסם. מדוע עלינו לסבול בגלל האשליות הדתיות של היהודים, שואלים האירופאים את עצמם.
הפיגוע במנצ'סטר הוא מכה בבטן הרכה של המערב, בעוד התקפה חזיתית על ארה"ב היתה גורמת לתגובה מכריעה מצִדה. האירופאים, המבקשים לנהל את שקיעתם המתמשכת בלי יותר מדי בעיות, נוטים להאשים את העקשנות הישראלית בבעיותיהם. לו רק היתה ישראל דומה יותר לדנמרק או ללוקסמבורג, הם אומרים לעצמם, אף לא אחד מהאירועים הנוראים האלה היה קורה. המפייס מקווה שהתנין יטרוף אותו אחרון.
אמריקה הפוסט־מודרניסטית של קודים לדיבור בקמפוסים, מרחבים בטוחים ונפנוף בערכים מתקדמים - מתאימה לאירופאים, כמו גם לשמאל הישראלי המתכווץ. לעומת זאת, רוב האמריקנים חשים קשר קיומי לישראל. בניגוד לאירופה, שבה ישראל מדורגת לצד איראן כמדינה הפחות נחשבת, האמריקנים תומכים בישראל. תחושת הזהות של אמריקה מוטבעת בדמותה של ישראל. ברק אובאמה פייס את הטרוריסטים, במיוחד את איראן. דונלד טראמפ הכריז מלחמה עליהם ובצעד חסר תקדים הגיע באופן אישי לעמוד לצד ישראל. בל נשכח שזו מלחמה, ואנו רק בשלביה הראשונים.
דיוויד פ' גולדמן הוא אנליסט, בעל הטור "שפנגלר" ("Asia Times") ומחבר הספר "ציביליזציות גוועות" (תורגם לעברית ופורסם בהוצאת "סלע מאיר")
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו