המשבר מול צפון קוריאה הביא לשחיקת מעמד ארה"ב, ולהתעצמות מעמדה של בייג'ין כמתווכת • קים הפך לכלי שימושי בידי סין למשימות שהיא לא חפצה לבצע, אך שדרג את מעמדו כי התנגש מילולית עם טראמפ
1 קומדיית הטעויות שהחלה ב־28 ביולי, כשצפון קוריאה ביצעה ניסוי בטיל בליסטי בין־יבשתי, מתקרבת לסיומה. אנשי צבא בעבר ובהווה - מזכיר ההגנה (והגנרל בדימוס) ג'יימס מאטיס, היועץ לביטחון לאומי הגנרל ה.ר. מקמאסטר, וראש הסגל בבית הלבן (הגנרל בדימוס) ג'ון קלי - נמצאים בתא הטייס, ושלושתם סבורים שלאמריקה אין אופציה צבאית אמיתית מול צפון קוריאה.
האגף הניצי בבית הלבן נמצא בבעיה. אתר מקושר לבית הלבן דיווח לאחרונה כי סר חינו של האסטרטג הבכיר סטיב באנון. בייג'ין, מצידה, מרוצה מכך שהיא בעמדת מיקוח מול וושינגטון, ומציעה ללחוץ על המשטר בפיונגיאנג תמורת הבנות הדדיות בתחומים אחרים, בין היתר ביחס למסחר בין ארה"ב לסין.
מעמדה של ארה"ב באזור נשחק; הניצים בוושינגטון בפסק זמן. במקביל, התעצם מעמדה של בייג'ין כמתווכת ומשכינת שלום. אין כל הוכחה כי היתה יד סינית מכוונת בהתגוללות האירועים, אך הדעה הרווחת היא שקים ג'ונג־און משוגע מספיק לפתוח במלחמה אם ימצא עצמו עם הגב לקיר, ולכן גם סין לא תצליח לרסנו. זה מה שקים רוצה שנחשוב, וכנראה גם מה שסין רוצה שנחשוב.
לשירותי הביון המערביים אין דריסת רגל בפיונגיאנג, ולכן כל שנותר להם לעשות הוא לנחש מה קורה שם. עם זאת, אפשר להעריך במידה סבירה של סיכון שהמשבר הסתיים, והתוכניות הצבאיות אינן עומדות על הפרק. אפשר גם להעריך שוושינגטון מוכנה לקבל כעובדה מוגמרת את צפון קוריאה עם מאגר מוגבל של פצצות גרעיניות וטילים המסוגלים לשאת אותן, ושבייג'ין היא המרוויחה העיקרית מהמשבר הזה.
2 ביום א' אמר היועץ לביטחון לאומי מקמאסטר: "איננו קרובים למלחמה יותר מלפני שבוע". ואכן, למרות אזהרות טראמפ מ"זעם ואש" ומכך שהתוכניות "חמושות וטעונות", ארה"ב לא באמת היתה על סף מלחמה עם צפון קוריאה, כפי שכל בר־דעת בפנטגון יסביר. אין פתרון צבאי. אם ארה"ב היתה נוקטת מתקפה קונבנציונלית מוגבלת נגד הצפון, פיונגיאנג היתה מגיבה במטח ארטילרי נגד סאול הנמצאת כ־55 ק"מ מהגבול.
אמנם תגובה גרעינית נגד צפון קוריאה עשויה להפיל את המשטר ולהשתיק את הארטילריה, אך הנשורת הגרעינית תהרוג דרום־קוריאנים רבים. משוגע ככל שיהיה, דווקא ניסויי המשטר בטילים בין־יבשתיים (המסוגלים לשאת ראש קרב גרעיני) היו פרובוקציות מדודות ומחושבות. הם לא מהווים איום מיידי על ארה"ב, אך בטווח הבינוני ייתכן שיהפכו לאיום רציני.
פיונגיאנג השאירה אפוא לאמריקנים להתווכח בינם לבין עצמם, האם מצב שבו יש לצפון קוריאה כמה טילים גרעיניים וטילים בליסטיים הוא נסבל או לא. ושמא כל עוד מאגר הטילים קטן, אפשר להכיל זאת, כל עוד לא התעצם.
3 פיונגיאנג לא פתרה גם את התעלומה הבאה: האם צפון קוריאה יכולה היתה לבנות את הטילים המתקדמים ללא עזרה מהסינים. ההערכה היא שהטילים נבנו על סמך דגמים רוסיים ובסיוע פקיסטני. כפי שדווח ב"וושינגטון פוסט", רכיבים חיוניים בטילים נוצרו מחוץ לצפון קוריאה והגיעו דרך סין. הדבר נודע לשירותי ביון מערביים לאחר שדרום קוריאה השיגה חלקים מטיל צפון־קוריאני.
סין מסבסדת את הכלכלה הצפון־קוריאנית בדלק זול, ולא ברור אם תוכנית הטילים של צפון קוריאה היתה שורדת ללא עזרתה, או לכל הפחות ללא העלמת עין מהברחות רכיבים באמצעות חברות סיניות. סין הרשמית מקפידה לשמור מרחק מתוכנית הגרעין של קים והוקיעה את הפרובוקציות האחרונות שלו.
העמימות הסינית מעניקה לה מנוף לחצים גדול מול וושינגטון. על ידי הפעלת לחץ מדוד על צפון קוריאה והכלת האיום, יכולה סין לסחוט ויתורים מצד וושינגטון, תוך שהיא מקפידה לשמור מרחק מפעולותיו של המשטר הסורר.
בין שבייג'ין תכננה שכך ייראו פני הדברים ובין שלא, המצב שבו היא נמצאת אידיאלי עבורה. כך, למשל, ב־4 באוגוסט טראמפ היה אמור לנאום על מדיניות הסחר כלפי סין ולהבהיר שארה"ב לא תסבול יותר גניבת קניין רוחני מצד סין, ולא את הסבסוד הסיני של תעשיית הפלדה ומגזרים אחרים בכלכלת סין.
בבית הלבן נערכו לכך שהנאום יהיה יריית הפתיחה במלחמת סחר בין המדינות, בין היתר כדי לשנות את מאזן הסחר שכיום מעניק לסין יתרון משמעותי (350 מיליארד דולר). הבית הלבן אף שקל נקיטת צעדים לטיפול בנדידת המוחות של ההיי־טק האמריקני לסין, הן בשל חשש לביטחון המדינה והן בשל ההשפעה של תופעה כזאת על הכלכלה. אך הנאום בוטל יום קודם.
בדיווח של "רויטרס" נאמר כי בבית הלבן העדיפו להתמקד בשכנוע סין להצביע עם ארה"ב במועצת הביטחון. ואכן, רוסיה וסין נענו לבקשה, וב־6 באוגוסט תמכו בהחלטה להטיל סנקציות חדשות על המשטר. הנשיא טראמפ שיבח את ההחלטה כניצחון אמריקני.
4 מכל מקום, טראמפ עשה טעות טקטית גדולה כשאיים על צפון קוריאה בפעולה צבאית בלי להבהיר מה בדיוק יגרום לו להגשים את איומו. מכיוון שלאיום לא היה כיסוי, נותר מוצא יחיד: אחורה פנה.
גורמים בממשל, לרבות מקמאסטר, יצאו מגדרם בימים האחרונים לעמעם את האיום להפעיל כוח. הנשיא הסיני שי ג'ינפינג לא רוצה מלחמה. גם קים לא מעוניין במלחמה; הוא רוצה לשרוד. קים הפך להיות כלי שימושי בידי סין למשימות שהיא לא חפצה לבצע. נוסף על כך, בכך שהצליח להביא להתנגשות מילולית עם טראמפ, הצליח קים לשדרג את מעמדו־שלו בזירה הבינלאומית.
כמובן, טראמפ יכול ללכת מעבר לכך, ולנצל את המשבר כתירוץ לביטול ההתחייבות ארוכת השנים של ארה"ב לא לבנות מערכת עולמית להגנה מפני טילים בליסטיים.
פרופ' אנג'לו קודווילה, מומחה ליחסים בינלאומיים, התייחס לכך באומרו: "שימור המצב, שבו ארה"ב נטולת מענה הגנתי לאיום הטילים, הפך למדיניותה של ארה"ב זה זמן. מאז שנות ה־70, תומכי בקרת הנשק ובעלי בריתם בקונגרס הצליחו לשלוט על התוכניות
בפנטגון כך שמנעו מאמריקה פיתוח יכולות מִגננתיות".
טראמפ יכול לנצל את השעה ולשנות את המגמה. מבחינת בייג'ין ומוסקבה, מדובר בשובר שוויון אסטרטגי.
• דיוויד פ' גולדמן הוא אנליסט, בעל הטור "שפנגלר" ("Asia Times") ומחבר הספר "ציביליזציות גוועות" (תורגם לעברית ופורסם בהוצאת "סלע מאיר")
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו