שובר הקופות "דנקרק" של כריסטופר נולאן הוא בלי ספק סרט מלחמה חדשני להפליא, טוב בהרבה מכל אלה שראיתי מימיי. ולא רק מפני שהוא מספק נקודת מבט חדשה על התמונות המוכרות של חיילים על ספינות הפינוי, בעיר ועל החופים: בסרט, כולם עד אחד מוכי אלם, כאילו הם חוזים בסיוט אפוקליפטי.
על זאת יש להוסיף את האמצעים ששימשו ליצירת רושם זה: הסרט הוא הכלאה של הסרטים האילמים המשובחים ביותר עם אופרה מלודרמטית מאת ואגנר, כולל נעימת נושא בעלת כוח הבעה כה רב, עד שתמונתה של כל פעילות מצטיירת לאוזן לפני שהיא נראית על המסך. הוא גם גדוש בפרטים קטנים המעלים את הדי הדרמה האמיתית שחשפתי בספרי "דנקרק".
עם זאת, כריסטופר נולאן לא יוכל להתלונן אם תוטח בו ביקורת על כך שלא כל הפעילויות המתוארות בסרט אותנטיות במידה שווה: מי שקיבל על עצמו את המטלה הכבדה הזו - לתאר את אחד מפינויי הכוחות המפורסמים ביותר בתולדות בריטניה - יצטרך לסלוח לצופים אם ידרשו ממנו לשים גבול לחירות הפיוטית שנטל לעצמו. כאשר שישה חיילים בריטים הולכים ברחוב נטוש אבל שלם בלי שום פגע בדנקרק, בסצנה הראשונה של הסרט, ברור מייד שהמלודרמה קיבלה עדיפות על העובדות הלא נוחות. כל שמשה וזגוגית בכל רחוב בעיירה זו נופצו עוד לפני שהחל הפינוי מחופיה בסוף מאי 1940, והרחובות היו מלאים בבתים מופצצים ושרופים.
הרקע ההיסטורי של העלילה אינו מדויק יותר. כריסטופר נולאן אינו מרשה לסגן אדמירל ברטרם רמזי להישאר בדובר, המקום שממנו פיקד על מבצע דינמו בחיים האמיתיים. הוא שולח את סגן האדמירל שלו מאנגליה אל "שומת דנקרק" (המזח הראשי) כדי למסור את הוראותיו אישית למפקד המזח, הדמות שמגלם קנת בראנה.
השיחה בין השניים רחוקה גם היא מכל אותנטיות. רמזי מסר את תחזיתו הפסימית על מספר החיילים שיוכל לחלץ מייד עם תחילת הפינוי. החלטתו של צ'רצ'יל לפנות חייל צרפתי על כל חייל בריטי נפלה לקראת הסוף. אבל בסרט שני העניינים האלה נכרכים יחדיו בשיחה אחת.
הנאום המפורסם הוקדם ביום
יש הרבה חריגות נוספות מההיסטוריה. בסרט מופיעות נשים לא רק בספינות בית החולים, שם הן תופסות את מרכז הבמה, אלא אף באחדות מהספינות הקטנות; אני עצמי לא נתקלתי אפילו באחת מהן במהלך מחקרי. חיל האוויר המלכותי מפטרל במבנים של שלושה מטוסים, בניגוד להחלטה שהתקבלה במציאות להפעיל קבוצות גדולות הרבה יותר, של כמה טייסות במבנה אחד. וגיבור הסרט נראה קורא את נאום צ'רצ'יל המפורסם, "נילחם בהם על החופים", יום לפני שהוא יושמע!
גם לחירות פיוטית יש גבול. מתוך הסרט "דנקרק"
השגיאות מנקרות העיניים נמשכות הלאה והלאה. בסרט מצפים להגעת הספינות הבריטיות ל"שומה" בשעות היום - זמן רב אחרי שניתנה הפקודה, בתחילת יוני 1940, שהורתה להן להיכנס רק בלילה. הן חוזרות לאנגליה ריקות למחצה, אחרי שעגנו ב"שומה" שנראית הרבה יותר קצרה מהאורך הנזכר בתיאורים השונים שבהם עיינתי, קילומטר אחד עד שני קילומטרים. מגבירי הקול שבהם השתמשו מנהלי המזחים בחיים האמיתיים אינם נראים כלל בסרט, ושום צרפתי אינו מורשה לעלות על ה"שומה", למרות הוראתו של צ'רצ'יל לאפשר את פינוים משם.
מפקד המזח שמגלם קנת בראנה, נראה מבצע את תפקידו ב־24 ביולי ונשאר בדנקרק אחרי הפינוי כדי לעזור לצרפתים - בעוד בחיים האמיתיים, מפקד המזח רס"ן קמבל קלוסטון חזר לאנגליה למנוחה קצרה, וטבע בדרך חזרה לדנקרק, כשהופצצה סירת המנוע המהירה שלו.
פרטים שנפלו בעריכה
עד כאן על מה שמראים לנו. מה שהושמט מרגיז עוד יותר. איפה החיילים הבריטים שהיו אחראים לאחיזה העיקשת בגזרת מתחם דנקרק שהופקדה בידיהם? אין אפילו רמז לקרבות המאסף האמיצים שניהלו חיילים בריטים כדי שחבריהם לנשק יוכלו בכלל להתפנות מדנקרק. ואין שום הקשר לסיפור כולו: הסרט אינו מסביר כראוי מדוע היה צורך בפינוי מלכתחילה.
השמטה מרגיזה בה במידה היא ההימנעות מלתאר את המריבות המרות בין מפקדים צרפתים ובריטים על השאלה אם הבריטים צריכים להמשיך להחזיק בנמל עד שיתאפשר פינוי כל הכוחות הצרפתיים. גם אין זכר כלשהו למספר החיילים שנותרו מאחור בדנקרק כשהופסק הפינוי: בצד הבריטי, בית חולים מלא בפצועים בריטים, עם סגל מצומצם של רופאים וחובשים; ובצד הצרפתי לא פחות מ־80 אלף חיילים.
לעומת כל זאת, יש לומר לשבחו של כריסטופר נולאן שהוא אמנם כלל בסרט כמה סצנות נוגעות ללב ונאמנות למציאות: הנוקבת ביותר, בעיניי, היא זו שמראה חיילים מייד עם שובם לאנגליה, כשהם משקיפים בעד חלונות הרכבת בילדים הממשיכים לנהל את חייהם כאילו המלחמה לא פרצה כלל. זהו הד לעדות ראייה מציאותית שקראתי, מאת סגן בריטי צעיר שעימת את המאבק חסר הסיכויים כמעט, שהביא אותו הביתה לבסוף, עם המראה מבעד לחלון הרכבת של שחקני קריקט בבגדים לבנים על מדשאת הכפר שלהם, ונערות בחולצות קיציות משחקות טניס, "כמו אין מלחמה בעולם".
*ספרו של יו סבאג מונטיפיורי, "דנקרק - לחימה עד האיש האחרון", ראה אור בהוצאת כנרת, זמורה־ביתן
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו